07/10/2026
שלוש שנים אחרי, ואנחנו עדיין סופרים את הזמן מאותו הבוקר.
זהו ה-7 באוקטובר הראשון שבו כל החטופים והחטופות בבית.
חלקם חזרו לחיבוק המשפחה, וחלקם הובאו למנוחת עולמים.
אנחנו זוכרים את כל מי שנלקחו באותו היום, מבתיהם, מהדרכים, מהעמדות.
אנחנו זוכרים את החיילים, השוטרים ואנשי המילואים
שמסרו נפש, גוף וחיים בקרבות מאז.
את אלה שליווינו למנוחות.
את אלה שעדיין מחלימים מפצעים שנראים לעין, ומפצעים שנשארו עמוק בפנים.
ואת כל המשפחות שעבורן כל חג מגיע מול כיסא ריק.
יהי זכרם ברוך. 🕯️
בסטלה אנחנו פוגשים מדי יום את מי שהמלחמה ממשיכה להתקיים בתוכם: לוחמים, שורדים ואזרחים שמתמודדים עם פצעים שלא תמיד נראים לעין, ולצדם בני ובנות זוג, הורים, ילדים וחברים שנושאים גם הם את השלכות הטראומה.
ביום הזה חובתנו היא לא רק לזכור, אלא גם להמשיך לראות, להכיר ולטפל במי שהמלחמה עבורם עדיין לא הסתיימה.
