04/08/2026
אשה בת 75 מגיעה אלי השבוע לטיפול ראשון. מעולם לא חוותה טיפולים ברפואה הוליסטית. זו הרפואה שבה מתייחסים אל הגוף הנפש הנשמה כמכלול אחד. רפואה שבה מחפשים את השורש של הכאב או של של הסימפטום. כי לטפל בסימפטום החיצוני זה כמו לכסות בפלסטר. ברפואה הוליסטית, כוללנית, אנחנו חוזרים לרעיון שהאדם הוא מכלול של תדרים שדות רגשות מחשבות וההיפך מדיכוטומיות שיצרו התמחויות נקודתיות וחילקו את הגוף לאורטופדיה, כלי דם, קרדיולוגיה, ואז לגפיים, ע. שדרה, כתפיים... וכו.
מה דרגת הכאב בין 1-10 , אני שואלת אותה, ומתייחסת לכאב האקוטי הזה שבגינו הגיעה אלי. זה הכאב שלא נתן לה מנוח וכבר בשיחת הטלפון אמרה שזה דחוף שהיא לא יכולה לשאת את זה יותר ושכעת נדמה לה שזה רק הולך ומחריף... תשע, היא אומרת בעיניים בוערות. התשאול הראשוני מלמד אותי שנכד אחד נרצח לפני כמה שנים במסיבה, והבן נרצח בנובה... אני לומדת על הרגלי התנועה שלה...אשה יפה אצילה...על הרגלי ההוויה שלה בעולם, מול הבעל הילדים הנכדים... ואז נוגעת ברכות, רחוק מהמקום בו האבל בד"כ משאיר סימנים... מניעה לאט... הרפטציה מרגיעה אותה, אני מציעה להרפות עוד קצת, וכשאני אומרת את המילה הרפייה אני מדגישה את האותיות, שהרי שם נמצאת הרפואה...אותו השורש. התנועה החדשה של מקום בגוף שכנראה מוחזק היטב ( ז.א. מכווץ) כמה כמה שנים, מכניסה קצת רוח חיה למקום. אני מניעה מרחוק. מהרגליים, מהידיים, מסתובבת סביב מיטת הטיפולים, זה נעים לה, היא לא צריכה להתגונן מפני המגע. הגוף נזכר... אלו תנועות יסוד...
בסוף הטיפול אני שואלת מה דרגת הכאב, והיא עונה, עם פה פעור והבעת תמהון - אפס. אני מרגישה שאני מרחפת...ש.ז.
בתצלום, הדפס סיאנוטייפ (הדפסה באמצעות קרני שמש) משנת 1984, מתוך סדרת "בראשית", שיצרתי. יחידני. שי זכאי
