29/01/2024
מהי הדרך הנכונה לבצע חשיפות לצורך התגברות על ocd?
חשיפות הן חלק בלתי נפרד מהטיפול בתופעת הocd. אך פעמים רבות המטופל מרגיש שהן לא באמת עובדות. הוא עושה אותן, כי צריך, כי אמרו לו שזה יעזור, אבל לאורך זמן הוא מתייאש מהן כי לא מרגיש שיפור, ולפעמים אפילו מרגיש יותר חרדה.
זה קורה כשהמטופל, מבלי להיות מודע לזה מבצע את החשיפה תוך הפעלת כוח רב, או כמו בשמה הבלתי רשמי של התופעה:
white knuckling \ הפעלת מפרקי אצבעות לבנים
המונח משמש לתיאור הפעלת כח בזמן מצב מעורר חרדה. הוא לקוח מתיאור של סיטואציה של עליה לרכבת הרים בפארק שעשועים. שכן, בזמן הנסיעה מחזיק הנוסע את המוט שלפניו בחוזקה, כאילו זה הדבר היחיד שישמור עליו מליפול או להתהפך. החזקת המוט באגרוף קפוץ כל כך חזק גורם לכך שפרקי האצבעות הופכים לבנים מרוב הלחץ והמאמץ, ומכאן השם.
אז איך זה קשור לחשיפות כאשר אנחנו מדברים על ocd?
ERP, או Exposure Response Prevention, כרוך בחשיפה הדרגתית לפחד מבלי לבצע טקסים/ הרגעה. בזמן ביצוע החשיפות אם נשתמש ב"מפרקים הלבנים" למעשה נהיה בגישה של להכריח את עצמנו לעשות חשיפות תוך מטרה של "אני חייב לעבור את החשיפה בכל דרך כדי להתגבר על החרדה".
אבל האם הלך הרוח הזה יוביל לתוצאה הרצויה? כנראה שלא. כי האופן שבו מבצעים חשיפות חשוב לא פחות מהחשיפה עצמה.
"מפרקים לבנים" מחזק את האמונה שהפחדים אכן מאיימים ומסוכנים. למרות שחשיפה לפחדים עשויה להרגיש באמת מאיימת, זה לא אומר שאכן קיימת סכנה אמיתית. חשיבה מסוג זה היא חשיבה רגשית, לפיה הנסיעה ברכבת הרים עשויה להרגיש מסוכנת אך בפועל היא רק מעוררת רגש של פחד. וכמובן, שלא משנה כמה חזק יחזיק הנוסע במוט, זה לא ישפיע על בטיחות הנסיעה.
"מפרקים לבנים" משמר את הרעיון שהאיום הוא באמת מסוכן ויכול ליצור תחושה שבאמת אי אפשר להתמודד עם חשיפה למצבים שגורמים לחרדה ופחד.
למרות שהפעלת כח ומאמץ עשויים לעזור לתחושת שליטה רבה יותר, הדבר למעשה מהווה מכשול לתהליך החשיפה. נרצה פחות "לעבור את החשיפה לא משנה מה" ויותר לאפשר למחשבות, לרגשות והתחושות הלא נעימות להיות נוכחים ולווסת אותם.
דוגמה למקרה:
ניקח אדם עם OCD של פחד מזיהום. חבר מבקש ממנו ללוות אותו למרפאה בבית החולים לבדיקה . בשל הOCD האדם משתדל בדרך כלל להימנע מהמצאות במרפאות או בתי חולים. מכיוון שחברו ביקש טובה הוא הסכים ללוות אותו. זו חשיפה לא מתוכננת אבל בכל זאת חשיפה.
תוך כדי השהות במרפאה הוא עשה כל שביכולתו כדי לנהל את החרדה עד שיוכל לצאת מכלל סכנה ולחזור לסביבה הנקייה והמוכרת שלו. הוא חרק שיניים, תיפקד, הפעיל כח רב כדי להחזיק מעמד (השתמש בפרקים הלבנים לאורך כל התהליך).
ברגע שיכול היה לעזוב את האזור של המרפאה, רמת החרדה שלו קפצה לרמה מאוד גבוהה.
בעצם השימוש בכוח כל כך רב חיזק את הצורך שלו להימנע בעתיד ממרפאות ומבתי חולים וכך החשיפה לא רק שלא עזרה לו, היא אולי אף החמירה את ה ocd. זאת מאחר ולא הייתה התקדמות בלימוד של כיצד לסבול או לווסת את הפחד, אלא רק להדחיק אותו בסיטואציה עצמה.
אז מה כן כדאי לעשות?
1. קודם כל להעלות למודעות שדרך המחשבה הזו קיימת ולשים אליה לב כאשר היא עולה בנו.
2. נרצה לא להימנע מאי הנוחות של חרדה. במקום זאת, נקיים חשיפה כאשר נהיה מוכנים לחוות פחד ומצוקה.
3. נזכור שהמטרה של חשיפה היא לא להרגיש בטוח ומוגן אלא להסכים לחוות את החרדה וחוסר הוודאות.
4. תמיד להזכיר לעצמנו למה כדאי להיפטר מהסבל של ה OCD , ולמה כדאי לקבל את התהליך.
5. נזכור שהתהליך דורש זמן, סבלנות, חזרות ועבודה קשה.
