ד"ר נלי שטיין

Call Directions Website Contact the practice

ד"ר נלי שטיין עובדת סוציאלית קלינית,
מטפלת משפחתית, זוגית ומינית מוסמכת,
מדריכה מוסמכת לטיפול משפחתי וזוגי

המסע שלי בתחום הטיפול התחיל יד ביד עם עולם החינוך. למדתי תואר ראשון ושני באוניברסיטת תל אביב בתחום החינוך המיוחד והייעוץ החינוכי. הכמיהה לעבור לתחום יותר טיפולי, והרצון העז לסייע לזוגות ולמשפחות, הביאו אותי ללימודי טיפול משפחתי וזוגי.

בתום הלימודים, התמחיתי בטיפול זוגי בתחנה לטיפול במשפחה ובזוג של עיריית הרצלייה.
במשך הזמן, הוסמכתי כמטפלת מטעם האגודה הישראלית לטיפול משפחתי וזוגי וכמדריכה לטיפול משפחתי וזוגי, ופתחתי קליניקה פרטית.

אהבת הלמידה הובילה אותי ללימודי דוקטורט עם התמחות במיניות של בני נוער ולימודים בטיפול מיני ביחידה להשתלמויות בבית הספר לעבודה סוציאלית של אוניברסיטת בר אילן.

בהמשך, חזרתי שוב אל ספסל הלימודים כדי להשלים תואר שני נוסף, הפעם בעבודה סוציאלית קלינית באוניברסיטת חיפה. לימודי התואר הזה היוו עבורי השלמה מדויקת ומעמיקה לקראת המעבר מעולם החינוך לעולם הטיפולי.

כיום תוכלו למצוא אותי בעיקר בקליניקה שלי, בצפון תל אביב. אני שמחה לחלוק מהניסיון שלי ולסייע באופן פרטני, זוגי ומשפחתי. על כל שאלה או עניין, מוזמנים ליצור איתי קשר כאן.

מעבר לכך, אני מרצה במגוון מסגרות למטפלים ומטפלות הנמצאים בתקופת ההתמחות בתחום הטיפול המשפחתי והזוגי.
מוזמנים ליצור קשר
https://www.nelstein.com/contact

היי,בשבועות האחרונים אני מטיילת בשני איים ביוון, ומשם נולד הניוזלטר החדש ששלחתי הבוקר.מדי יום אנחנו יוצאים למקום אחר, ומ...
30/09/2026

היי,
בשבועות האחרונים אני מטיילת בשני איים ביוון, ומשם נולד הניוזלטר החדש ששלחתי הבוקר.
מדי יום אנחנו יוצאים למקום אחר, ומכל פינה הציץ הים שמקיף אותנו.
מצאתי את עצמי מהרהרת על המציאות שמעצבת אנשים שנולדו במקום עם קו גבול ברור, מקום שאפשר להקיף בנסיעה קצרה, שכולם מכירים את כולם, והדרך החוצה עוברת תמיד דרך המים.
נדמה לי שהאי מעצב את הנפש בשני כיוונים:
מצד אחד: שייכות עמוקה ושורשים.
מצד שני: תחושת ניתוק, המתנה למעבורת וגעגוע למה שמעבר לאופק.
בהתייחס לעולם הטיפול עולה בי המחשבה שכולנו, במובן מסוים, איים.
כל אחד ואחת מאיתנו חיים בתוך עולם פנימי שאיש אינו יכול להיכנס אליו במלואו.
זו הבדידות הקיומית שכתב עליה ארווין יאלום:
אי אפשר לבטל אותה, אבל אפשר לרכך אותה בעזרת יחסים בין-אישיים – הגשרים שאנחנו בונים.

מפגש בין איים בחדר הטיפול
הוא תחילתו של תהליך הטיפול. במהלכו נוצר בהדרגה מרחב משותף, אינטרסובייקטיבי. קשר שמחזיק אמון, חיבה ושחזור של יחסים מהעבר – לא בלי קושי, כאב ומצוקה.

כמו שוויניקוט כתב על "היכולת להיות לבד" – הרי שהיכולת נולדת דווקא מתוך החוויה של להיות לבד (אי) בנוכחות אחר קשוב וזמין שאינו פולש.
המטופלת משהה את עצמה ליד המטפלת, מפנימה את הנוכחות הזו, ולוקחת אותה החוצה.
הגשר שנבנה בין האיים לא מבטל את היותנו איים – הוא מאפשר לנו להיות אי בלי להרגיש אבודים בים.

אני מציעה לך לעצור לרגע ולשאול את עצמך:
האם את מכירה מניסיונך את החוויה של מפגש טיפולי בין שני איים?
אילו גשרים למדת במשך הזמן לבנות?

חגי תשרי הם גם מעין גשר בין הקיץ לסתיו ולשנה החדשה, הזדמנות לאסוף כוחות לקראת השנה האקדמית באקדמיה הדיגיטלית שלי 🌾

(זוהי טעימה מתוך מכתב הניוזלטר המלא ששלחתי הבוקר).

איזה גשר תרצי לבנות איתי השנה?

🔹 לתיאום שיחת התאמה להשתלמות הדגל "מיניות ללא חסם" (מחזור 3, נפתחת ב-20.10) – לחצי על הקישור :

https://cal.com/nelly-stein-ulqqhs/phonecall

🔹 לפרטים ולהרשמה לערב המקצועי "פרדוקסים בטיפול זוגי ומיני" (14.10)
לחצי על הקישור:
https://paradox-lecture.lovable.app

🔹 לקריאת הניוזלטר המלא והצטרפות לרשימת התפוצה – לחצי על הקישור:

https://nelstein.ravpage.co.il/newsletter

חג שמח, מתרגשת להמשיך לבנות איתך גשרים,
שלך
נלי 🫶

מטופלים ומטופלות מביאים אלינו את החוויות האלה עם בלבול, אשמה ולעיתים בושה: “מה לא בסדר איתי?”אבל ייתכן שמה שנראה כתקלה ה...
29/09/2026

מטופלים ומטופלות מביאים אלינו את החוויות האלה עם בלבול, אשמה ולעיתים בושה: “מה לא בסדר איתי?”

אבל ייתכן שמה שנראה כתקלה הוא בעצם חלק ממבנה התשוקה עצמה.

בערב נבחן את המתח שבין הביטחון שהאהבה מבקשת לבין המרחק והמסתורין שהתשוקה צריכה.
נכיר את הפרדוקס כמושג טיפולי בהשראת ויניקוט: לא משהו שצריך לפתור, אלא משהו שלומדים להחזיק.
נפגוש גם את פרויד, סטיבן מיטשל, אסתר פרל וג’ק מורין, ונעבור על ניתוחים קליניים מעמיקים מחדר הטיפול.

“פרדוקסים בטיפול הזוגי והמיני”
ערב מקצועי למטפלות
יום ד׳ 14.10, 19:30-20:45 בזום
97 ₪ בלבד
המפגש מוקלט וההקלטה נשלחת לכל הנרשמות.

חברות “החדר הסגור” משתתפות ללא עלות,
ומי שרוכשת ועוד לא חברה מקבלת חודש חברות במתנה.

הגיבי “פרדוקס” ואשלח לך את הלינק בפרטי 💜

מחכה לך,
נלי

יצאנו לחופשה השנתית שלנו, למקום המיוחד שאנחנו כל כך אוהבים: האיים היוניים שבמערב יוון.חזרנו לאי הראשון בו שהינו - קפלוני...
27/09/2026

יצאנו לחופשה השנתית שלנו, למקום המיוחד שאנחנו כל כך אוהבים: האיים היוניים שבמערב יוון.
חזרנו לאי הראשון בו שהינו - קפלוניה - זה שהיה לנו לבית זמני בחודש יוני 2025. חודש המלחמה הראשונה עם איראן.
בית שהאיר לנו פנים.
זו הייתה חופשה משפחתית עם אחת מבנותינו, בן זוגה ובנם.
תוך זמן קצר נוצרה לנו שגרה חדשה, נינוחה ורגועה. כולנו ישנו נפלא.
השקט והירוק מסביב היטיבו עם הלב והגוף. הים הציץ מכל פינה, ולצד הבריכה התכולה שבחצר השתרעה חלקת דשא גדולה ולידה עצי גפן ותאנה.
ארוחות בוקר נינוחות, טבילה איטית בבריכה, קריאת ספרים, ביקורים בחופי ים חדשים וחזרה לאלה האהובים שהתגעגענו אליהם.
תוך כדי הרגשתי את היציאה שלי מעצמי וממוד ה”חייבת/צריכה/מספיקה…”.
קצב הלב הואט, הצינון המתמיד נעלם, העיניים לא דמעו ושרפו. הגוף והנפש נרגעו בהדרגה.
הזכרתי לעצמי שאלה רגעי אושר. קסם קיומי, שביר ויקר כל כך. רגעים החולפים במהירות האור, וחורת לי כל כך להכיר בהם. לא לפספס, לנשום עמוק, לצרוב אותם עמוק בתודעה.
ובכל זאת, גם בתוך הטוב הזה משהו בי נשאר דרוך. שמתי לב למצב הרוח של כל אחד, ריככתי רגעים של מתח ועייפות, שיחקתי ושוחחתי עם הנכד האהוב בן החמש כשהוריו היו צריכים רגע לעצמם.
חשבתי על המילה “לטפל”. בעבודה שלנו היא מקצוע, עם גבולות ומסגרת. אבל שורש המילה ישן ופשוט יותר: לטפל בתינוק, בגינה, באדם שאוהבים. לדאוג, להשגיח, להחזיק.
במשפחה שלי אני לא ״מטפלת״, ואני לא רוצה להיות. שם אני בת זוג, אמא וסבתא. ובכל זאת אני מטפלת, במובן העתיק של המילה.
אני עושה את זה מאהבה ומבחירה, וזה ממלא אותי – אך למרות הרצון הטוב, זה גם שואב כוחות.
החופשה המשפחתית הסתיימה, ומשלשום אנחנו בחופשה זוגית שהיינו זקוקים לה מאוד. באי אחר, לפקדה, בבית אחר.
אתמול בסופר פגשנו משפחה ישראלית נחמדה בשלב של לטפל בשלושת ילדיהם הצעירים.
האם הקשיבה למה שסיפרנו, וגילתה מיד הבנה: ״אתם צריכים סוג של חופשה מהחופשה״ אמרה.
“בדיוק,” עניתי. הרגשתי שהיא דייקה עבורי משהו שעוד לא ידעתי לקרוא לו בשם.
עכשיו אני יושבת מול הבריכה הקטנה, שקט מסביב. השמש מחממת וסופגת את רטיבות הגשם מאתמול. בלי לדאוג לאף אחד חוץ מעצמי ומהאיש שלצידי. אני מרשה לעצמי לנוח גם מהטוב.
איך זה אצלכן? האם גם אתן מזהות את ה”מטפלת” שלא נכבית בתוך המשפחה? ומה עוזר לכן לקחת חופשה מהחופשה? אשמח לשמוע.
מאחלת לכן ימי חג נעימים וטוענים בכוחות 🌷

24/09/2026

מה את מטאטאה מתחת לשטיח הקליניקה שלך? | חלק 2 🧹

מיניות, בדידות, קנאה, הפילים שנמצאים בחדר, אבל לא תמיד מקבלים מקום.

אז מה צריך לקרות בטיפול כדי שתעצרי ותקשיבי אחרת?
ומה מפעיל אותך כמטפלת?

ומה בטיפול מעיר אותך? ומה משעמם אותך?

מחכה לקרוא בתגובות 🤍

איך אפשר להשתחרר מהפחד של לדבר ״דיבור מלוכלך״ במיטה?
22/09/2026

איך אפשר להשתחרר מהפחד של לדבר ״דיבור מלוכלך״ במיטה?

אני חושבת לעצמי הרבה פעמים עד כמה מה שעובר עלינו
 מוצא את דרכו אל הקליניקה, בתהליכי העברה לא־מודעים.
 למשל, מודרכת שמספר...
20/09/2026

אני חושבת לעצמי הרבה פעמים עד כמה מה שעובר עלינו
 מוצא את דרכו אל הקליניקה, בתהליכי העברה לא־מודעים.
 למשל, מודרכת שמספרת לי שהיא רוצה להקטין את העבודה בקליניקה שלה -
 ולפתע מטופלים עוזבים בזה אחר זה.
 או שאני חשה עייפה ולפתע פגישות מתבטלות,
 בזו אחר זו.
האם את מכירה את זה?
אנרגיה קוסמית או בשפה טיפולית שלנו:
כוחם המופלא של תהליכי ההעברה.
מובן שגם חששות שלנו המטפלות מפני נושאים שונים כמו:
 מיניות, טראומה ואובדן, התמכרויות ופגיעה עצמית
 יכולים לעבור – ללא מילים – למטופלות,
 להותיר בהן תחושה שלא בטוח שנוכל לסייע להן.
 הרי ההרגשה הלא־בטוחה, שלי או שלך, עוברת, ללא מילים,
 דרך החוויה הגופנית והרגשית כאחת.
והנה, זמן מתאים לעצור ולהרהר בזה.
 גם אם את לא אישה מאמינה,
 הרי שתחילת השנה ויום הכיפורים
 מזמנים לנו רגעי האטה, חשיבה והתבוננות:
 מה היה השנה,
 מה עבר מאיתנו כמסר ברור גם אם לא נאמר במילים,
 איפה אנחנו חזקות ומחזקות -
 ומתי - פחות.
וגם:
 מי אנחנו רוצות להיות בשנה החדשה,
 במישור האישי והמקצועי.
ימים אלה, כולל יום כיפור, הם עבורי הזדמנות
להרהר במה מניע אותי,
במה שמושתק סביב ולא־מדובר, 
במה שמנסים לטשטש.
כמו למשל המיניות בחיים של כולנו.
אני מרגישה שהחגים יוצרים כאן צומת,
המובילה לזמן של החלטות:
להפסיק לעקוף, להתחיל לגעת ישירות,
לבחור תחום למידה חדש,
או להעמיק במה שכבר נלמד.
בעיני זה זמן טוב להחליט שכמטפלת את מפסיקה להימנע
 מכל הנושא הגדול הזה שנקרא “מיניות”.
 לא עוד “פילים” בחדר הטיפולים שלך.
את יודעת שההזמנה האישית שלך לעצמך
להתמודד עם כל נושא, כולל נושא המיניות,
תעבור ותהדהד כמסר למטופליך:
תעמיק את הקשר עמם, תאפשר להם להיפתח
ולהביא את מה שלא העזו עד כה.
תאפשר לך להיות המטפלת שאת רוצה להיות:
כזו שנוגעת, לא מתחמקת, אמיצה.

 זו הזדמנות טובה בעיני גם להזמין אותך
 להירשם להשתלמות השנתית:
 “מיניות ללא חסם” – מחזור 3.
 ידע תיאורטי בשילוב כלים מקצועיים,
 בקורס שנתי מעמיק ויסודי.
בואי נדבר על זה.
 תאמי איתי שיחה אישית לבדיקת התאמה –
 נותרו ממש מקומות אחרונים.
לקבלת כל הפרטים הישר אליך הגיבי ״מיניות״
ולקבלת לינק לקביעת שיחת התאמה הגיבי ״שיחה״
💜

מחכה להכיר אותך, 
לסייע לך בצומת הזו של ההתלבטויות
לקבל החלטה מושכלת ואמיצה.

שלך,
נלי

אני חושבת לעצמי הרבה פעמים עד כמה מה שעובר עלינו מוצא את דרכו אל הקליניקה, בתהליכי העברה לא־מודעים. למשל, מודרכת שמספרת ...
20/09/2026

אני חושבת לעצמי הרבה פעמים עד כמה מה שעובר עלינו
מוצא את דרכו אל הקליניקה, בתהליכי העברה לא־מודעים.
למשל, מודרכת שמספרת לי שהיא רוצה להקטין את העבודה בקליניקה שלה -
ולפתע מטופלים עוזבים בזה אחר זה.
או שאני חשה עייפה ולפתע פגישות מתבטלות,
בזו אחר זו.
האם את מכירה את זה?
אנרגיה קוסמית או בשפה טיפולית שלנו:
כוחם המופלא של תהליכי ההעברה.
מובן שגם חששות שלנו המטפלות מפני נושאים שונים כמו:
מיניות, טראומה ואובדן, התמכרויות ופגיעה עצמית
יכולים לעבור – ללא מילים – למטופלות,
להותיר בהן תחושה שלא בטוח שנוכל לסייע להן.
הרי ההרגשה הלא־בטוחה, שלי או שלך, עוברת, ללא מילים,
דרך החוויה הגופנית והרגשית כאחת.
והנה, זמן מתאים לעצור ולהרהר בזה.
גם אם את לא אישה מאמינה,
הרי שתחילת השנה ויום הכיפורים
מזמנים לנו רגעי האטה, חשיבה והתבוננות:
מה היה השנה,
מה עבר מאיתנו כמסר ברור גם אם לא נאמר במילים,
איפה אנחנו חזקות ומחזקות -
ומתי - פחות.
וגם:
מי אנחנו רוצות להיות בשנה החדשה,
במישור האישי והמקצועי.
ימים אלה, כולל יום כיפור, הם עבורי הזדמנות
להרהר במה מניע אותי,
במה שמושתק סביב ולא־מדובר,
במה שמנסים לטשטש.
כמו למשל המיניות בחיים של כולנו.
אני מרגישה שהחגים יוצרים כאן צומת,
המובילה לזמן של החלטות:
להפסיק לעקוף, להתחיל לגעת ישירות,
לבחור תחום למידה חדש,
או להעמיק במה שכבר נלמד.
בעיני זה זמן טוב להחליט שכמטפלת את מפסיקה להימנע
מכל הנושא הגדול הזה שנקרא "מיניות".
לא עוד "פילים" בחדר הטיפולים שלך.
את יודעת שההזמנה האישית שלך לעצמך
להתמודד עם כל נושא, כולל נושא המיניות,
תעבור ותהדהד כמסר למטופליך:
תעמיק את הקשר עמם, תאפשר להם להיפתח
ולהביא את מה שלא העזו עד כה.
תאפשר לך להיות המטפלת שאת רוצה להיות:
כזו שנוגעת, לא מתחמקת, אמיצה.

זו הזדמנות טובה בעיני גם להזמין אותך
להירשם להשתלמות השנתית:
"מיניות ללא חסם" – מחזור 3.
ידע תיאורטי בשילוב כלים מקצועיים,
בקורס שנתי מעמיק ויסודי.
בואי נדבר על זה.
תאמי איתי שיחה אישית לבדיקת התאמה –
נותרו ממש מקומות אחרונים.

לקביעת שיחת התאמה לחצי על הלינק >> https://cal.com/nelly-stein-ulqqhs/phonecall

מחכה להכיר אותך,
לסייע לך בצומת הזו של ההתלבטויות
לקבל החלטה מושכלת ואמיצה.

שלך,
נלי

17/09/2026

ברוכות הבאות לסדרה החדשה שלי
מה את מטאטאת מתחת לשטיח הקליניקה שלך?״ 🧹

בסדרה הזו נדבר על הנושאים שלא תמיד מקבלים מקום בקליניקה
אלה שנשארים מתחת לשטיח, למרות שהם חלק בלתי נפרד מהשיח הטיפולי ומהחיים כמטפלת.

בכל שבוע יעלה סרטון חדש, ובכל פעם נפתח עוד נושא שאולי לא תמיד קל לדבר עליו.

מוזמנת להצטרף אליי, לשאול, לחשוב יחד ובעיקר
לא להשאיר את המיניות מתחת לשטיח.

שלך,
נלי 💜

ערב אחד, בשלהי השנה, יצאנו אישי ואני להליכה בפארק. ברגע של נחת שאלתי אותו: “מה התקוות שלך לשנה הבאה?” הוא ענה בקצרה ותאר...
15/09/2026

ערב אחד, בשלהי השנה, יצאנו אישי ואני להליכה בפארק.
ברגע של נחת שאלתי אותו:
“מה התקוות שלך לשנה הבאה?”
הוא ענה בקצרה ותאר תוכנית סדורה לעבודה,
בריאות טובה ושנמשיך לטייל בעולם.
למחרת חשבתי לעצמי:
בעצם ביקשנו שהטוב שכבר קיים בחיינו פשוט יימשך.
אבל מה מעבר למובן מאליו?
וזו השאלה שאני מפנה אלייך, המטפלת:
מה את מצפה מעצמך השנה - כאדם וכאשת מקצוע?
רגע ה”תפר” שבין שנה לשנה
הוא הזדמנות לנשום, להרהר
ולבחור כיוון - קיים או חדש.
ולמה כוונה ולא החלטה?
כי החלטה היא הבטחה עם תוצאה מדידה:
או שקיימת אותה, או שנכשלת.
וכשהיא לא מתממשת - מגיעות האשמה והאכזבה,
ולא פעם גם הוויתור.
כוונה, לעומתה, היא כיוון. מצפן.
היא לא נשברת ביום שבו לא פעלנו לפיה;
היא מחכה לנו, ואפשר לשוב אליה שוב ושוב.
במקום “אני חייבת” - “אני בוחרת להתקרב אל”.
זו שפה מתאימה גם לעבודה תהליכית של חדר הטיפולים:
כך אנחנו מלוות מטופלות
וכך ראוי שנלווה גם את עצמנו.
אצלי, למשל, אחת הכוונות לשנה הקרובה
היא להעמיק ולהרחיב את הפעילות
באקדמיה הדיגיטלית שיצרתי:
ההשתלמות השנתית “מיניות ללא חסם” מתחדשת בתכנים,
מועדון ההדרכה נפתח השנה במתכונת אישית יותר
ויתווספו מפגשי אורחים ומפגשים שאנחה בעצמי.
המפגש האחרון, “לאן נעלמה התשוקה שלי?”, שעסק בתשוקה הנשית,
לימד אותי כמה מעשיר ומלמד גם עבורי יכול להיות תהליך ההכנה
ולכן, אני רוצה ליצור עוד כמותו.
ומה איתך?
מה נגע בך השנה, עורר והסעיר? ומה פחות?
לאיזה כיוון את בוחרת להתקרב,
אולי דווקא זה שנמנעת ממנו עד היום?
זה יכול להיות כל נושא,
ובמיוחד נושא המיניות בטיפול.
ספרי לי, אשמח לשמוע.
לנוחותך: קישור המשקף את כלל פעילות האקדמיה לשנה הקרובה, https://mini-site-academy.lovable.app

וקישור לקביעת שיחת התאמה איתי : https://cal.com/nelly-stein-ulqqhs/phonecall
שלך,
נלי

המטפלת שבך והאם שאת - מתי מפגש הזהויות הזה מסתנכרן ומתי מתנגש?יש משפט שמסתובב לי בראש בתקופה האחרונה:"לפעמים לדבר עם הבת...
13/09/2026

המטפלת שבך והאם שאת - מתי מפגש הזהויות הזה מסתנכרן ומתי מתנגש?

יש משפט שמסתובב לי בראש בתקופה האחרונה:
"לפעמים לדבר עם הבת או הבן שלך זו התרפיה שלך.
ולפעמים שיחה עם הבת או הבן שלך - היא הסיבה שאת צריכה תרפיה."

שתי האפשרויות יכולות לקרות באותו יום.
לפעמים באותה שיחה.

אנחנו, המטפלות, יודעות דבר או שניים על יחסים.
אנחנו יושבות שעות מול אנשים ומחזיקות את הכאב שלהם,
את הכעס שלהם,
את הגעגוע שלהם להורים שלהם שכבר לא איתם,
לילדים שלהם שבחרו לחיות הרחק מהם.

אנחנו יודעות לזהות דינמיקה מרחוק,
לקרוא את השתיקה,
לשים לב למה שלא נאמר.
למה שנאמר בין השורות.

ואז מגיעים החגים.
ואנחנו יושבות ליד שולחן החג,
מול אמא,
מול אבא,
מול הילדים שלנו
וכל הידע המקצועי הזה...
נשאר בקליניקה.

כי מול אמא שלי אני לא מטפלת. אני בת,
ומול הבת שלי אני לא מטפלת.
אני אמא.
על כל מה שזה אומר:
עם הרגישויות,
עם ה"כפתורים" שרק היא יודעת ללחוץ עליהם,
עם ההיסטוריה של היחסים, שאין לה תיק ואין לה סיכום פגישה.

פעם התביישתי בזה.
חשבתי:
איך יכול להיות שאני עוזרת לאחרים במקומות שאני בעצמי נתקעת בהם?
איך אני הופכת לפגיעה כל כך במצבים האלה?
ליד שולחן החג או שולחן השבת.

היום אני חושבת הפוך.
דווקא זה שאני מכירה מבפנים את הפער בין "לדעת" ליישם בעולמי הפרטי
זה מה שעושה אותי מטפלת רגישה יותר.
כשמטופלת אומרת לי "אני יודעת מה אני צריכה להגיד לאמא שלי, אני פשוט לא מסוגלת…"
אני לא מהנהנת מנימוס. לא שופטת.
אני באמת מבינה את המורכבויות של הקשר.
מרגישה את התקיעות,
את הפגיעות, את הכאב.

שנות הניסיון שלי הביאו אותי להבין שהידע שלי לא מחסן אותי.
לפעמים הוא עוזר לי להבין,
לעתים קצת אחרי הסיטואציה, מה בדיוק הקפיץ אותי.

אבל בדרך כלל הוא בעיקר עוזר לי לסלוח לעצמי קצת יותר מהר.
זוהי בעיני עמדה מקצועית המזמינה צניעות, הכרה במגבלותי,
להיות בקשב עם הילדה הפנימית שבתוכי.
כשאני מכירה בה אני מצליחה להקשיב גם לעצמי
וגם למטופלי בצורה אנושית ומקצועית יותר.

אז לקראת החגים, שאלה אליכן: עם מי ליד שולחן החג אתן חוזרות פתאום להיות בנות 15?
(אצלי זה קורה איפשהו בין הדג לסלטים 🙂)
שנה טובה 🍎🌷

Address

Tel Aviv
6941619

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when ד"ר נלי שטיין posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to ד"ר נלי שטיין:

Shortcuts

Share