25/08/2026
אם אתם במקרה חיים על כוכב אחר ועוד לא יצא לכם לראות את הסדרה הזו – רוצו לצפות ב"בודקת". הסדרה המבריקה שכתבה גיתית פישר (ובה היא גם מככבת כשחקנית ראשית), מתארת תהליך נפשי משמעותי שעוברת הגיבורה: ממערכת יחסים תלותית עם הורים לא בשלים ולא לגמרי מתפקדים, דרך עבודה של כתיבה ומפגש עם הרגשות שלה, ועד ליכולת לצאת אל מקום עצמאי, לחוות אהבה ולממש את התשוקות שלה.
חוץ מזה, "בודקת" מצליחה להיות גם קורעת מצחוק וגם כזו שכוללת רגעים נוגעים ללב, ובעיקר-בעיקר, מצליחה לשקף מציאות נפשית מורכבת.
גיתית פישר העידה שכתבה את הסדרה לאחר שנים ארוכות של טיפול. האמת... רואים.
"הפכתי למשימת חיי לנסות להבין איזה הורות קיבלתי, למדוד אותה בפרמטרים אובייקטיבים, לנסות להוציא החוצה מהנרטיב את ההשלכה, כלומר את המבט הילדי שלי שרוצה לראות את הוריו כגיבורי על ולנסות לראות אותם כפי שהם באמת."
2 פרקי הבכורה של "בודקת", הסדרה החדשה והאישית של גיתית פישר, כבר מחכים לכם ב-VOD שלנו. למי שצפו ותהו מה הסיפור מאחורי הסדרה (וגם למי שעוד לא הספיקו), ביקשנו מגיתית לספר לנו על הסדרה במילותיה שלה:
אומרים שלכל יוצר יש סיפור אחד שהוא מספר שוב ושוב דרך עלילות שונות (הלוואי והייתי זוכרת מי אמר את זה). את הסיפור הזה על ההורים שלי וההורות שלהם, אני מספרת בסטנדאפ, במערכונים, במחזה - אבל "בודקת" תהיה הפעם הראשונה שאני מספרת את הסיפור המקורי, במקום וריאציה עליו. לכן זאת היצירה הכי אישית והכי מרגשת שיצא לי לכתוב עד כה.
אפשר להגיד שהסדרה היא סמי ביוגרפית, חלק מהעלילות קרו במציאות, חלק פחות, כך או כך הרגש והיחסים נשארו אמיתיים לחלוטין. מסיבה זו הפכתי למשימת חיי לנסות להבין איזה הורות קיבלתי, למדוד אותה בפרמטרים אובייקטיבים, לנסות להוציא החוצה מהנרטיב את ההשלכה, כלומר את המבט הילדי שלי שרוצה לראות את הוריו כגיבורי על ולנסות לראות אותם כפי שהם באמת. גיליתי שהמשימה הזאת כמעט בלתי אפשרית, מה ששלח אותי להתחיל אנליזה של 4 פעמים בשבוע עם הפסיכולוגית שלי במשך כמה שנים (אני עדיין באנליזה ואהיה כל עוד אוכל).
מה שהבנתי בטיפול זה איך נראים הפצעים בי שהפכו לתכונות אופי בעקבות יחסם של הוריי אלי. לדוגמא הבנתי שמאחורי חוש ההומור שלי מסתתר ניסיון אקטיבי לעורר כלפיי אהבה אצל הזולת. הפכתי לילדה בדרנית כדי לגרום להוריי לרצות להישאר איתי. גליתי שהביישנות וצניעות שהיו אצלי מאוד קיצוניות כילדה בעצם היו חוסר הביטחון המוחלט שהיה לי באנשים וידיעה שבכל רגע נתון אני לבד. הריחוף (או בפי ההורים "אסטרונאוטיות" שלי) היה המפלט שלי מהמציאות שהייתה מפחידה באופן בלתי ניתן להכלה. אני יכולה להמשיך כך עוד אבל לא רוצה לבאס😊
כך הפכתי לבלשית ליחסי הורים ילדים. מעבר לאנליזה לקחתי קורס בפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטה הפתוחה, והכנסתי את עצמי לקישקע של חבריי כדי להבין איך ההורים שלהם עיצבו את מי שהם היום. גיליתי שלפחות בשכבת הגיל שלי, לא מעט הורים עשו עבודה חלקית, היו חסרי הבנה של מהי משמעות גידול בן אדם ומהי הדרך המיטיבה לעשות זאת. עד היום לדעתי ולדעת חוקרים ותאורטיקנים קליניים מיתולוגים ישנן קונספציות מוטעות (למשל: אל תחבקו את הילד יותר מדי הוא יצא פחדן וחלש, או כשהוא מתבכיין תשימו לו גבול קשוח אחרת הוא יגדל להיות מפלצת). לכן הסדרה הזאת כל כך חשובה לי, חשוב לי להשמיע את הקול שקורא להורים לראות את הקשר הברור בין ההורות שלהם למה שהילד שלהם גדל להיות, להראות למי שעתידים להיות הורים לשים לב איך הם ניגשים להורות ולקחת את עבודת גידול הילד בצורה כמעט קדושה, ולבסוף לפנות לילדים, גם אם הם בני 33, ולהגיד להם -זאת לא אשמתכם. זאת לא אשמתכם אם יש לכם פצעים ענקיים, בורות בנפש שנראים מבחוץ כמו חוסר תפקוד, או אי יכולת להשיג זוגיות או להתמיד בעבודה או כל כשלון אחר שאתם חיים. זאת לא אשמתכם, אבל זאת כן אחריותכם. כי מה שההורים שלכם קלקלו אתם היחידים שיכולים לתקן. אבות אכלו בוסר ושיני בנים יטופלו על ידי הבנים אצל רופא השיניים כי אנחנו לא ניתן להן להרקיב ולנשור. לא בסדרה הזאת.
לכן הסדרה הזאת אופטימית! זה אולי מבלבל עם ההורות הגסה של אריק ורוחה אבל מה שחשוב זה מה שגית עושה עם ההורות הזאת, ומה שהיא עושה זה הופכת אותה ליצירה. היא לוקחת חרא והופכת אותו לזהב. ומה יותר אופטימי מזה?
מקווה להדביק את כולם בתקווה לעתיד יפה יותר, מכל הלב שלי שמונח פרוס לפניכם. גיתית.
"בודקת", ימי שלישי ב-21:00 ב-yes TV DRAMA וב-yesVOD.
