18/09/2026
תכירו, זו מייפל הכלבה החמודה שלי.
היום קרתה לי סיטואציה שאני עוד מנסה להבין מה היא עוררה בי.
הייתי עם מייפל אצל הוטרינר, והיה שם אבא ובנו עם החתולה שלהם, הם נכנסנו לפנינו ואחרי כמה דקות יצאו ואני לא באמת יודעת מה היה בתוך החדר, אני רק יודעת שכשהם יצאו האבא אמר לילד “אתה צריך לדעת להיות בשקט כמו דג, כשאתה רואה שכולם לחוצים וזה מצב שאתה לא מבין בו ולא מכיר. כמו דג - אתה שומע אותי? לא לדבר ולא לעשות צחוקים״.
וכן, אני לגמרי מבינה שיכול להיות שהאבא ניסה ללמד את הילד התחשבות בסביבה, או לדעת לקרוא סיטואציות אבל משהו בצורה של ״כמו דג״, הרגישה לי כמו בקשה להצטמצם או להתאים לסיטואציה.
מייפל הייתה לידי, היא כלבה עדינה וטובת לב שחששה להיכנס פנימה אז הסתתרה לי בין הרגליים, היא והפחד שלה ובחרתי לתת לה ליטוף וקרבה.
זו סיטואציה קטנה שבאמת לא חזרתי ממנה עם ביקורת או שיפוטיות כלפי האבא, שאגב לא צעק ולא הרים את הקול ..זו סיטואציה שפשוט הפגישה אותי עם שאלה פנימית:
איך לימדו אותי/אותנו להגיב כשהחדר נהיה מתוח, כשמשהו קורה ואנחנו לא בהכרח מבינים אותו?
האם להצטמצם? האם להתרחק או להתקרב? להיות בתקשורת או להיות קשוב?
או להיות כמו דג. כמו שאמרתי ותמיד אומרת, השאלה תמיד חוזרת אליי -◀️ איפה זה פוגש אותי המציאות שבחוץ, התשובות שאמצא הן אלו שמפנות את הזרקור פנימה על הדברים שאולי יש לי עוד לאחות.
