אסף שמילוביץ - פסיכותרפיסט

אסף שמילוביץ - פסיכותרפיסט Contact information, map and directions, contact form, opening hours, services, ratings, photos, videos and announcements from אסף שמילוביץ - פסיכותרפיסט, Psychotherapist, Tel Aviv.

עוזר לא.נשים לחיות חיים מלאים ומספקים יותר דרך התמודדות מיטיבה עם אתגרי החיים: חרדה, דיכאון, קשיים ביחסים, אובדן, דימוי עצמי נמוך וגיבוש זהות מינית.
גישתי הטיפולית היא אינטגרטיבית ומשלבת את הגישה הדינמית, גישת ACT, הגישה הקיומית, גישת DBT וכלי CBT.

שנה חדשה היא תמיד מן רגע כזה בזמן, שבו כולנו מגדירים לעצמנו מה היינו רוצים שישתנה בחיינו:השנה אני אתחיל להתאמן.השנה אורי...
08/09/2026

שנה חדשה היא תמיד מן רגע כזה בזמן, שבו כולנו מגדירים לעצמנו מה היינו רוצים שישתנה בחיינו:
השנה אני אתחיל להתאמן.
השנה אוריד קצת מהלחץ.
השנה אני אפסיק לרַצות את כולם ואמצא את הדרך להציב גבולות...

ולמרות שאנחנו יודעים, די בקלות,
מה היינו רוצים לשנות בעצמנו ובמציאות חיינו-
קשה לנו להבין למה, למרות כל הרצון הטוב,
אנחנו חוזרים שוב ושוב לאותם דפוסים.

הסיבה לכך היא ששינוי משמעותי לא קורה רק מכתיבת מטרות.

שינוי מתחיל,
כשאנחנו מסכימים להסתכל בצורה כנה פנימה, אל תוכנו,
ומנסים להבין:
למה אנחנו מגיבים כמו שאנחנו מגיבים,
למה יש בנו פחדים שלא מרפים,
למה אנחנו נשארים במקומות שכבר מזמן לא טוב לנו בהם,
ולמה הכי קשה לנו להיות סבלניים דווקא אל עצמנו.
---------------------------------------
אם אתם רוצים שהשנה הזו באמת תהיה אחרת,
פנייה לטיפול רגשי היא אולי המעשה המיטיב ביותר,
שתוכלו לעשות עבור עצמכם.

הוא יאפשר לכם להכיר את עצמכם לעומק,
כך שהשינוי שתבחרו לעשות לא יהיה רק עוד סעיף ברשימה,
אלא משהו שבאמת יוכל להחזיק לאורך זמן.
---------------------------------------
אני מאחל לכולנו שנה טובה,
שיש בה יותר הקשבה ופחות שיפוטיות.
שנה שבה נהיה קרובים יותר לעצמנו,
ונמצא קרקע בטוחה לצמוח ממנה.

כשמדובר ב"נכסים", רובנו רגילים לחשוב מיד על חשבון הבנק, התפקיד בקריירה או הרכוש שצברנו.אבל הדברים שבאמת מחזיקים אותנו בר...
03/09/2026

כשמדובר ב"נכסים", רובנו רגילים לחשוב מיד על חשבון הבנק, התפקיד בקריירה או הרכוש שצברנו.

אבל הדברים שבאמת מחזיקים אותנו ברגעים המורכבים של החיים הם אחרים לגמרי:
לב שפתוח להרגיש ולהכיל,
אוזן שמוכנה להקשיב באמת, בלי שיפוטיות,
ויד מושטת, שתומכת ועוזרת.

גם האנשים העצמאיים והחזקים ביותר,
שמנהלים שגרה מלאה, תוססת ומצליחה,
זקוקים לקשר האנושי הזה.
כי בסופו של יום, לנכסים הללו אין תחליף.

לא משנה מה עברנו, וכמה כבד המשקל שאנו סוחבים על כתפינו- הדלת לתנועה חדשה אף פעם לא נסגרת בפנינו.אני פוגש בקליניקה נשים ו...
27/08/2026

לא משנה מה עברנו, וכמה כבד המשקל שאנו סוחבים על כתפינו- הדלת לתנועה חדשה אף פעם לא נסגרת בפנינו.

אני פוגש בקליניקה נשים וגברים רבים,
שמרגישים שמשקעים מהעבר חורצים את גורלם,
ובמהלך המפגשים שלנו מגלים שהעבר לא חייב להכתיב להם את מה שיהיה.

בעיניי, המונח "להתחיל מחדש"-
לא אומר למחוק את מה שהיה,
ובהחלט לא רומז שעלינו להעמיד פנים שהכל בסדר,
אלא מדבר על הנכונות לפגוש את עצמנו כפי שאנו היום.

הוא מבקש מאיתנו ללמוד להניח לדפוסים,
שעזרו לנו פעם וכבר לא מועילים,
ולבדוק בסקרנות ובלב פתוח מה כן אפשרי לנו כרגע.
לעשות צעדים קטנים של אמון וביטחון,
ולהחזיק תקווה אמיתית לעתיד טוב יותר.

כי העבר אומנם משאיר בנו סימנים,
אבל ההווה הוא המרחב שבו אפשר להשפיע על מה שיבנה,
מכאן והלאה.

כשמישהו שובר יד- לא רק הסביבה רואה, מבינה את המגבלה ומציעה עזרה, אלא גם הוא עצמו יודע שהוא פצוע.אז הוא מאפשר לעצמו להורי...
20/08/2026

כשמישהו שובר יד- לא רק הסביבה רואה, מבינה את המגבלה ומציעה עזרה, אלא גם הוא עצמו יודע שהוא פצוע.
אז הוא מאפשר לעצמו להוריד הילוך, לנוח,
ולא מצפה מעצמו להרים משקלים כבדים.

אבל מה קורה כשהכאב שלנו הוא רגשי?

הרבה פעמים כאב רגשי הוא שקט ושקוף,
ובכל זאת נוכח בכל רגע.
הוא משפיע על השינה, על הסבלנות בבית,
על האנרגיה בעבודה ועל היכולת הפשוטה ליהנות מהחיים.
ולמרות שגם אותו קשה מאד לשאת לבד,
לא רק שאחרים סביבנו מפספסים אותו-
אנחנו בעצמנו נוטים שלא להכיר בו.

במקום להבין את מצבנו,
אנחנו ממשיכים לדרוש מעצמנו להמשיך כרגיל,
וכשאנו מתקשים לעמוד בעומס אנחנו מאשימים את עצמנו,
כועסים ומוסיפים כאב על מה שכבר קיים.

טיפול רגשי נותן מקום לכאב-
בין אם הוא גלוי ורועש ובין אם הוא חבוי ודומם.

הוא מייצר מרחב בטוח ומוגן,
שמאפשר לפרוק את מה שעל הלב,
להבין לעומק מה אנחנו באמת צריכים,
ולמצוא מחדש את השקט הפנימי ואת האוויר לנשימה.

אם אתם מרגישים שאתם סוחבים איתכם עומס שקוף כזה,
תדעו שאתם לא חייבים להמשיך לשאת אותו לבדכם.

מוזמנים ליצור איתי קשר ונחשוב ביחד איך להתחיל ♥

כשאדם, שנמצא במערכת יחסים זוגית או משפחתית, לא רוצה או לא מסוגל להיפגש עם החרדה, הכעס או הכאב שלו- התחושות הללו לא נעלמו...
13/08/2026

כשאדם, שנמצא במערכת יחסים זוגית או משפחתית,
לא רוצה או לא מסוגל להיפגש עם החרדה, הכעס או הכאב שלו-
התחושות הללו לא נעלמות מעצמן.
הן נותרות "תלויות באוויר", ומחפשות מקום לנחות בו.

לרוב במצב כזה אנחנו,
האנשים שנמצאים בתוך מערכת היחסים איתו,
מתגייסים לווסת את המצב:
אנחנו נהיים דרוכים וזהירים,
מנסים להרגיע, לספוג את ההדף,
ואפילו מאשימים את עצמנו.

המאמץ הבלתי פוסק הזה נובע מהתקווה,
שאם רק נסביר נכון, נאהב יותר, נשתוק או נילחם-
משהו אצלו פתאום ישתנה,
אבל אי אפשר לכפות על מישהו לראות את מה שהוא לא מוכן להכיר בו.

בסיטואציות כאלו,
קרוב לוודאי שהשינוי לא יקרה אצל האחר אלא אצלנו.

לכן, במקום להמשיך לשאול "מתי הוא סופסוף יבין?",
השאלות שצריכות להישאל הן:
"בהינתן שזה המצב, ואולי הוא אף ישאר כך-
מה החלק שלי בשימור המציאות הזו? ואיך אני בוחר/ת להתמקם מולה?".

אלה שאלות קשות בהרבה,
אבל הן גם היחידות שהתשובות עליהן תלויות בנו.

למה אנחנו ממשיכים לחפש הוכחות לדברים שמזיקים לנו?אנחנו מניחים משהו שאינו נכון, פועלים לפי ההנחה הזו, וההתנהגות שלנו מייצ...
06/08/2026

למה אנחנו ממשיכים לחפש הוכחות לדברים שמזיקים לנו?

אנחנו מניחים משהו שאינו נכון, פועלים לפי ההנחה הזו,
וההתנהגות שלנו מייצרת מציאות שמספקת לה אישור,
כך שבסופו של דבר מה שלא היה נכון בתחילה הופך לכזה.
במילים אחרות: נבואה שמגשימה את עצמה.

ההנחות האלו לא נולדו סתם ככה משום מקום,
אלא נבנו מול מציאות כואבת, מתוך ההתנסויות שלנו לאורך שנים.
בשלב מסוים המסקנות שהסקנו אז הופכות להיות, מבחינתנו, "עובדה על העולם", ומכאן הן מתחילות להפיל אותנו בפח:
מי שבטוח שאין על מי לסמוך לא מבקש עזרה- הוא מסתדר לבד, לא מטריח, ובאמת אף אחד לא בא לעזור (לא כי לא רצו, פשוט כי לא ידעו שצריך).
מי שבטוח שבסוף כולם מאכזבים שומר על מרחק ביטחון- הקשרים שלו נשארים שטחיים, ואין בהם שום אפשרות להישען.

זו הסיבה לכך שהקביעות הללו כל כך יציבות וקשה להתווכח איתן-
יש להן אספקה שוטפת של הוכחות ל"צדקת הדרך", שאנחנו בעצמנו מייצרים בלי לשים לב.
מעגל הקסם הזה עובד כל כך חזק, שמשפטים מעודדים מבחוץ כמו: "מה פתאום, יש אנשים טובים!" נשמעים בעיקר כמו נאיביות של מי שלא עבר את מה שאנחנו עברנו.

אז מה עושים בטיפול?

כשאדם מגיע אליי לקליניקה, עם תפיסות מגובשות כל כך לגבי עצמו ולגבי החיים: מה אפשרי, מה אבוד, ואיפה הוא “ניסה הכל וכלום לא השתנה”-
אני לא מנסה לשכנע אותו אחרת,
כי שכנוע מילולי לא עובד מול שנים של הוכחות בשטח,
אלא בונה איתו קשר שמתנהג בצורה שונה.

קשר שלא ממהר לאשר את מה שהוא כבר יודע על העולם,
אבל גם לא נלחם בו,
וכשעולה בתוכו תחושה של אכזבה (כי גם אני, כמטפל, אנושי ועלול לפספס לפעמים)-
אין צורך להקטין אותה כדי שהקשר ימשיך,
ולא צריך להרוס את הקשר כדי שהאכזבה תהיה מוצדקת.

באופן הזה נוצרת בו, עם הזמן, חוויה אחרת,
ומתאפשרת תנועה גם במקומות שנראו סגורים ומוחלטים.

קרה לך פעם, שיצאת מפגישה או משיחה עם הרגשה מעיקה שאמרת משהו לא במקום, והיא לא עוזבת אותך? בשלב כלשהו עולה בך אחת משתי המ...
30/07/2026

קרה לך פעם, שיצאת מפגישה או משיחה עם הרגשה מעיקה שאמרת משהו לא במקום, והיא לא עוזבת אותך?

בשלב כלשהו עולה בך אחת משתי המחשבות הללו:
"האירוע הזה עדיין מטריד אותי וקשה לי לשחרר אותו",
או: "ככה אני...תמיד בחפירה על מה עשיתי לא בסדר".
על פניו שתיהן נשמעות כמו מודעות עצמית מפותחת וטובה,
אבל יש ביניהן הבדל ענק:
• המשפט הראשון מדבר על אירוע נקודתי. הוא מתאר מה קורה לך כרגע.
• המשפט השני מדבר על הזהות שלך. הוא מדביק לך סטיגמה ומחליט מה מאפיין את האישיות שלך.

רובנו נופלים מהר מדי לזרועות המשפט השני,
מפני שהמוח שלנו שונא חוסר ודאות,
ואמירה כזו מסיימת את חוסר הוודאות ומייצרת שליטה.
עדיף להיות אשם ולגזור על עצמנו פסק דין ("אני כזה וזהו"),
שגם נשמע כנה, כאילו אנחנו סוף סוף מודים באמת המרה,
מאשר להתענות בתהייה: "אמרתי משהו לא בסדר? אולי לא שמו לב בכלל?", ולהישאר ללא תשובה.

אבל הנה המלכוד:
כשאנחנו קובעים "ככה אני" אנחנו סוגרים את הדלת,
כי אי אפשר לתקן "אופי" ואין מה לעשות עם זה.
התוצאה?
המחשבה ממשיכה להתרוצץ בתוכנו בלופ בלתי נגמר.
לעומת זאת כשאנחנו נשארים בציון העובדה הנקודתית ("האירוע עדיין מטריד אותי וקשה לי לשחרר"), יש מה לעשות עם זה:
• אפשר לבדוק מה בדיוק נאמר.
• אפשר לשאול חבר שהיה שם.
• ואפשר אפילו להרים טלפון למחרת ולהגיד: "חשבתי על זה, ואולי זה נשמע קצת לא במקום".

מה בכל זאת אפשר לעשות, כשהמחשבה "ככה אני" רצה בלופ בתוך הראש?
ראשית- לא להילחם בה בכוח, זה רק מייצר עוד כעס עצמי.
במקום זה, להחזיר את הפוקוס לאירוע הספציפי:
לא "מי אני", אלא "מה בדיוק קרה שם".

היכולת הזו- להסתכל על משהו שקרה,
בלי להסיק ממנו מסקנות גורפות על מי שאנחנו-
היא מיומנות שאינה תמיד טבעית לנו ונרכשת לאט,
ברוב המקרים לצד מישהו שמקשיב, מראה לנו את הדרך ועוזר לנו לעשות סדר.

רובנו מכירים את הקול הזה, שמחכה לנו דווקא ברגעים הכי רגישים:"אתה לא מספיק טוב" "למה אמרת את זה?" "שוב הרסת הכל""זה גדול ...
23/07/2026

רובנו מכירים את הקול הזה, שמחכה לנו דווקא ברגעים הכי רגישים:
"אתה לא מספיק טוב"
"למה אמרת את זה?"
"שוב הרסת הכל"
"זה גדול עליך, עזבי"

נדמה לנו שהקול הזה הוא מי שאנחנו,
ושהוא אומר לנו את האמת לכן חייבים להקשיב לו,
אך זה לא נכון.

למעשה הקול הזה הוא רק מנגנון הגנה,
שנוצר אצלנו אי שם בעבר.
הוא מביא אותנו להקדים ולהגיד לעצמנו את הדברים הקשים,
לפני שמישהו אחר יגיד,
כדי לגונן עלינו מכישלון ומפגיעה.
ואכן פעם הוא אולי עשה את תפקידו ושמר,
אבל היום המחיר שלו כבד מדי.

אז איך בכל זאת אפשר להחליש את העוצמה שלו?

1. לא להילחם בו אלא לזהות אותו:
ניסיון להשתיק את הקול ("די, תפסיק/י לחשוב ככה") רק מגביר אותו.
במקום זה, ברגע שהוא מופיע אפשר פשוט לציין לעצמנו:
"הנה הוא שוב".
זה אולי נשמע כמו פעולה קטנה אבל משהו חשוב קורה בה,
כי ברגע שאנחנו שמים לב לקול נוצר מרחק בינו לביננו,
ומלהיות מי שאנחנו הוא הופך להיות משהו שקורה בתוכנו.

2. לא להתווכח איתו אלא לבדוק מולו את המציאות:
הקול הזה מדבר בהכללות: "תמיד", "אף פעם", "הכל",
ולא צריך לנסות לשכנע אותו שהוא טועה, כי הוא לא ישתכנע.
במקום זה, מספיק לשאול את עצמנו בשקט:
"האם זה באמת נכון, תמיד?".
בדרך כלל התשובה מורכבת יותר, וזה כל מה שנדרש:
להחזיר את המורכבות למקום שבו הקול השתלט,
וצבע לנו את הכל באותו צבע.

3. לדבר אל עצמנו כמו אל מישהו שאנחנו אוהבים:
אם חבר קרוב היה בא אליכם במשבר, או אחרי שעשה טעות,
האם הייתם אומרים לו את מה שאתם אומרים לעצמכם?
כנראה שלא.
אנחנו יודעים לדבר ברכות.
אנחנו הרי עושים את זה כל הזמן רק לא כלפי עצמנו,
ועכשיו זה בדיוק הזמן הנכון להתחיל.

חשוב לומר:
הקול הזה ליווה אותנו שנים, והוא לא יעלם בשלושה צעדים.
זה תהליך הדורש תרגול והתמדה,
ובו לומדים לייצר בתוכנו קול תומך ויציב יותר,
בקצב האישי של כל אחת ואחד.

אבל יש משהו שכן משתנה כבר מההתחלה:
ברגע שמבינים שהקול הזה הוא לא המציאות-
הוא בבת אחת מאבד מהכוח שלו.

אם תרצו ליווי בתהליך הזה,
אני כאן בשבילכם ♥

מוזמנים ליצור איתי קשר.

הרבה פעמים, כשאנחנו מתמודדים עם קושי אמיתי קורה לנו דבר מוזר- דווקא אז, כשהכי צריך מישהו, אנחנו כאילו נועלים את הדלת מבפ...
16/07/2026

הרבה פעמים, כשאנחנו מתמודדים עם קושי אמיתי קורה לנו דבר מוזר-
דווקא אז, כשהכי צריך מישהו, אנחנו כאילו נועלים את הדלת מבפנים.

אנחנו אומרים לעצמנו:
"אני מסתדר", "זה יעבור לבד", "לאחרים יש בעיות יותר גדולות",
ממשיכים לתפקד ולפעמים אפילו מצליחים לשכנע את עצמנו שהכל לגמרי בסדר,
שאנחנו בסדר.

רק שאנחנו לא...
****
למה כל כך קשה לנו לבקש עזרה?
מאז שאנחנו קטנים מלמדים אותנו שעצמאות זה כוח ותלות זה חולשה.
אנחנו לומדים את זה מההורים, מהחברים, מהגננות והמורות,
מהחברה בכללותה ולפעמים גם מהניסיון האישי:
רגע שבו פתחנו את הלב, חשפנו חולשה ובסוף נפגענו,
או הפעם ההיא שהעזנו להישען על מישהו, וגילינו שאין שם אף אחד שיחזיק אותנו.

עם השנים הגוף והנפש מפנימים את הלמידה המתמשכת הזו,
ובונים עבורנו חומות הגנה מבוצרות כדי לשמור עלינו.
אבל כשחיים שנים מאחורי חומה,
לבקש עזרה מרגיש כמו לפתוח בה סדק, בלי לדעת מה יכנס פנימה.
****
אולי זו הסיבה, שרוב האנשים שמגיעים לטיפול אומרים את אותו משפט: "חיכיתי יותר מדי זמן".
הם הרגישו שכואב, פשוט חיכו שיעבור מעצמו.

בשנים האחרונות, לחומת ההגנה הזו נוסף חיזוק:
המצב, המלחמה, חוסר הודאות שלא נגמר.
פתאום ל"אני מסתדר" יש נימוק שאי אפשר להתווכח איתו,
הרי עכשיו זה באמת לא הזמן.
וכל עוד זה נמשך נמשכת גם הדחייה,
והכאב בינתיים לא עוצר ולא עובר, רק מעמיק.
****
אבל ההרגשה הזו, שעכשיו זה לא הזמן המתאים,
היא לא בהכרח סימן שצריך להמשיך לחכות.
מאד טבעי ואנושי להגיע לטיפול מהוססים.
ואפשר לבוא גם ככה, עם ההתלבטות והספקות.

אתם באמת לא חייבים לעבור את זה לבד♥

כל חיי אני בונה לעצמי בית, פה וגם שם. ארבעה קירות, ארבעה כיווני אוויר. להניח את הראש,לתפוס מחסה, להבחין בין פנים לבין חו...
09/07/2026

כל חיי אני בונה לעצמי בית,
פה וגם שם.
ארבעה קירות,
ארבעה כיווני אוויר.
להניח את הראש,
לתפוס מחסה,
להבחין בין פנים לבין חוץ.
בית,
לצאת ממנו עם עלות השחר
ולחזור אליו עם שקיעת החמה,
כמו ספינה החוזרת לנמל עגינתה.

כל חיי אני בונה לעצמי בית,
מושא לתשוקה, מקור לגאווה.
בית,
שמגלם משמעות קטנה כגדולה.
עשוי מבטון שיקנה ביטחון,
ואני מרכך את הכפור בפריטים ובפרטים,
כדי שיעניק לי גם חום.

כל חיי אני בונה לעצמי בית,
ארעי יותר וארעי פחות,
וממלא אותו בתכולה של זיכרונות.
בית,
לערסל בו את הלב באלבומי ילדות,
ברגעים של יחד שמפיגים בדידות,
בטעמים, בניחוחות,
ולפעמים לשקוע לאור נרות בתוך ״אזור הנוחות״.

כל חיי אני בונה לעצמי בית,
פה וגם שם.
אבל החלטתי שזהו, שהגיע הזמן,
ועכשיו אני משקיע באחד קבוע וייחודי,
שיוכל גם להתרחב ושתמיד ירגיש שלי.
בית,
שנמצא במיקום הכי שווה שאי פעם יכולתי למצוא-
בתוכי.

Address

Tel Aviv

Telephone

+972524677311

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when אסף שמילוביץ - פסיכותרפיסט posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to אסף שמילוביץ - פסיכותרפיסט:

Shortcuts

Share

Category