15/09/2026
אנחנו מחזיקים לא פעם בתפיסה, שביקורת עצמית היא מה שגורם לנו להיות דרוכים ומוכנים, ״על המשמר״, ושאם נרפה נפסיק להתקדם.
לקראת יום כיפור הדפוס הזה רק מתחדד.
אנחנו עסוקים בחשבון נפש סביב המטרות שלא השגנו,
והרגעים שבהם לא היינו במיטבנו,
וקשה לנו להניח לזה.
משהו בנו משוכנע שכל עוד נמשיך לכעוס על עצמנו נמנע את הטעות הבאה, אבל בפועל קורה בדיוק ההפך:
כשאנחנו מכלים את כל המשאבים הפנימיים שלנו על אשמה ותסכול מול מה שכבר קרה, לא נשאר לנו כוח לשנות ולפעול אחרת.
להפסיק להלקות את עצמנו לא אומר להתפשר על בינוניות,
או להעלים עין ממה שדורש תיקון,
אלא פשוט להבין שלכעוס על עצמנו לא מניע שינוי.
אז לקראת יום כיפור,
לצד בקשת הסליחה מהאנשים שמסביבנו,
אפשר להניח גם את השיפוטיות הנוקשה כלפי עצמנו.
לא מתוך ויתור על השאיפות שאנחנו מסמנים עם תחילת השנה,
אלא כדי לפנות כוחות להגשים אותן.
