עו"ד עמית אוריה

01/09/2026

כיצד מחושב נזק ממוני עתידי?

בתביעות נזיקין ורשלנות רפואית מתעורר באופן תדיר הצורך לחשב נזק ממוני עתידי שנגרם לניזוק עקב נכותו.
לדוגמא, אדם בן 60 היה צפוי להשתכר מעבודתו עד גיל 70, 20,000 ש"ח לחודש, במשך 10 שנים בשל נכותו נמנעה ממנו יכולת ההשתכרות למשך 10 שנים. כיצד יחושב הפיצוי בראש נזק זה:
על מנת לחשב את הערך הנוכחי של פיצוי עתידי המורכב מתשלומים עתידיים תקופתיים לא מדובר במכפלה פשוטה של מספר החודשים כפול ההפסד, אלא קיימת נוסחת היוון המשקללת את הריבית שתצמח לניזוק ממתן הפיצוי כעת כלומר מהקדמת הפיצוי העתידי.
יישום הנוסחה נותן מקדם היוון מתאים המוכפל בהפסד ההכנסה החודשי ונותן את השווי הנוכחי של ההפסד, שהוא נמוך מהמכפלה הפשוטה בשל שקלול הריבית כאמור.
על פי הפסיקה שיעור ההיוון בתביעות הנזיקין (כלומר שיעור הריבית שנחקח בחשבון בנוסחת ההיוון) הינו 3% הן ביחס לחישוב הנזק והן ביחס לחישוב ניכוי תגמולי מל"ל להם זכאי הניזוק.
נוסחת ההיוון חלה על כל נזק ממוני עתידי, הפסד השתכרות, הוצאות עבור עזרת הזולת, הוצאות רפואיות וכיוצא באלה

19/08/2026

מה זה בעצם הליך גישור בתביעת רשלנות רפואית?

19/08/2026

אז מה זה בעצם הליך גישור בתביעת רשלנות רפואית?

אז אחרי שמצאנו מומחה שתומך בטענת הרשלנות והנזק והגשנו תביעה מתחיל למעשה ההליך המשפטי.
לאחר מספר חודשים מוגשים כתב הגנה וחוות דעת מטעם הנתבעים ונקבע מועד לדיון ראשון.
בשלב הזה בדרך כלל עורכי הדין של הצדדים מבררים האם יש נכונות לקיים הליך גישור שהוא הליך וולנטרי, כלומר דורש את הסכמת הצדדים.
אם קיימת הסכמה הצּדדים מסכימים על מגשר שהוא עורך דין או שופט בדימוס המנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיקיים את הליך הגישור.
במסגרת הליך הגישור, שכל הנאמר בו חסוי מבחינת בית המשפט, המגשר נפגש עם הצדדים כולל בעלי הדין עצמם, ביחד ולחוד ומנסה להביא לפשרה ששני הצדדים לא יהיו מרוצים ממנה באותה מידה, כלומר פשרה טובה :-).
לאחר קבלת הצעת המגשר הצדדים בוחנים את ההצעה ואם היא ראויה לדעתם והם מוצאים לנכון לתת הסכמתם נחתם הסדר פשרה והתיק מסתיים תוך זמן קצר יחסית.
אם לא, ממשיכים בהליך המשפטי בבית המשפט,שכאמור אינו חשוף להצעות שעלו בהליך הגישור.

במקרים המתאימים, על סמך נסיוני, זו הדרך הטובה ביותר לסיים תביעת רשלנות רפואית מבלי להעמיד את הלקוח בסיכון מיותר.

13/08/2026

רשלנות במהלך ההיריון או בלידה עלולה להסתיים במות העובר או היילוד. השאלה אם התינוק נולד חי תקבע את היקף הפיצוי שניתן לתבוע | עו"ד מסביר

24/06/2026

אבחון גידול ממאיר, שמגיע מאוחר מדי עלול להיות ההבדל בין החלמה מלאה לנזק בלתי הפיך.
לא תמיד מדובר ב„חוסר מזל”. לפעמים זו רשלנות שאפשר להוכיח.

איחור באבחון של מחלה קשה הוא לעיתים ההבדל בין חיים למוות. מקרה כואב ומורכב שהגיע לסיומו בפשרה מדגיש עד כמה קריטי הפענוח המדויק של בדיקות דימות, ומה קורה כאשר המערכת הרפואית מפספסת את נורות האזהרה הברורות ביותר.

🔍 השתלשלות המקרה:

המנוחה, פנתה לרופאת המשפחה בסוף כשהיא מתלוננת על עייפות וכאבים בחזה. היא נשלחה לצילום חזה באותו היום.
צילום הרנטגן פוענח בטעות כ"תקין".
בחודשים שלאחר מכן, הכאבים החמירו בצורה דרסטית, התפשטו לזרוע שמאל ולוו בדלדול שרירים קשה ואובדן תפקוד מלא של היד. המנוחה נשלחה לבירורים אורתופדיים ונוירולוגיים ממושכים, בעוד הגידול בגופה ממשיך לגדול.

רק כעבור חצי שנה, לאחר בדיקות חוזרות, התגלה כי מקור הבעיה הוא גידול ממאיר מסוג אדנוקרצינומה בפסגת הריאה (Pancoast tumor), אשר כבר שלח גרורות למוח ועירב את מערכת העצבים של היד. בשלב זה, המחלה הוגדרה בשלב 4 – שלב סופני שלא ניתן לנתח.

מפענוח חוזר של צילום החזה הראשוני על ידי מומחה ברדיולוגיה אבחנתית, עלה כי כבר בחצי שנה קודם לכן נצפתה בבירור הגידול בקוטר של כ-22 מ"מ בפסגת הריאה.

לו היה הממצא מאובחן בזמן, ניתן היה לבצע ניתוח כריתה, וסיכויי ההישרדות של המנוחה היו נעים בין 46% ל-73%. בעקבות האיחור הטרגי באבחון, סיכוייה צנחו ל-13% בלבד, ותוחלת חייה קוצרה משמעותית. המנוחה עברה טיפולים קשים ואגרסיביים, הפכה לסיעודית לחלוטין, ונפטרה בטרם עת לאחר 5 שנים.

המקרה הסתיים בהסכם פשרה לפיו יפוצו התובעים בסכום של **2.2 מיליון ש"ח מעבר לתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

📢 צדק משפטי לא יחזיר את האנשים היקרים לנו, אך הוא מעניק למשפחה את התמיכה הכלכלית המגיעה לה ומציב תמרור אזהרה ברור בפני המערכת הרפואית.

אם אתם או יקיריכם חשים שמשהו בטיפול או באבחון הרפואי שקיבלתם היה שגוי, ונגרם לכם נזק משמעותי עקב כך, אל תהססו לפנות ליעוץ.

24/06/2026

לידה אמורה להיות הרגע המאושר בחיים. כשמשהו משתבש ונגרם לתינוק נזק מוחי, לא תמיד זו גזירת גורל. לפעמים מדובר בשיקול דעת בלתי סביר וכאן אנו נכנסים לפעולה.

יולדת צעירה בשבוע 36 הגיעה עם סימני אזהרה ברורים בדבר התפתחות זיהום רחמי. במקום לבצע מעקב זיהומי קפדני, ומתן טיפול תרופתי מונע, הצוות הרפואי מבצע פרוצדורות המגבירות סיכון לזיהום ושחרר את היולדת לביתה ללא נטילת תרביות.
בהמשך ​כשמתפתח חום גבוה במהלך הלידה, הרופאים נמנעים מלבצע בדיקה פשוטה, ומעניקים אנטיביוטיקה שאינה מתאימה במינון חסר.

​התוצאה הרסנית: התינוקת נולדה עם זיהום חריף, אשר גרם לה לשיתוק מוחין קשה, עיוורון ואפילפסיה, והפך אותה לתלויה לחלוטין בזולת 24 שעות ביממה.
​
באמצעות גיוס חוות דעת מובילות בתחומי המיילדות, הזיהום והנוירולוגיה, הוכחנו קשר סיבתי מובהק: לו היו הרופאים פועלים לפי הפרקטיקה הסבירה, ומעניקים את האנטיביוטיקה הנכונה בזמן – הנזק המוחי הקשה היה נמנע לחלוטין.

​הפיצוי שהשגנו בפשרה בסך 3.5 מליון ש"ח בנוסף לתגמולי מל"ל, לא יחזיר את הגלגל לאחור, אך הוא מבטיח דבר אחד קריטי: את היכולת הכלכלית של ההורים להעניק לבתם את הטיפול, הסיעוד, והזכויות הרפואיות המגיעות לה בכבוד עד סוף חייה.

​גאים לעמוד לצד המשפחות ברגעים הקשים ביותר ולהילחם עבורן ללא פשרות.

20/06/2026

כשאנחנו שומעים על ניתוח להסרת גידול מוחי בילדים, האינסטינקט של כולנו הוא לחשוב: "ככל שהסירו יותר, ככה המצב יותר טוב". אבל ברפואה המודרנית, לפעמים הניסיון להוציא את הכל – הוא בדיוק מה שגורם לנזק בלתי הפיך.

​בימים אלו משרדנו מטפל במקרה קשה ומורכב מאוד. ילד קטן שעבר ניתוח להסרת גידול מוחי מסוג מדולובלסטומה. הניתוח "הצליח" במובן הרפואי היבש – הגידול הוסר במלואו. אלא שהמחיר היה קשה מנשוא: הילד נותר עם נכות נוירולוגית קשה ביותר.

​למה זה קרה?
הגידול הזה יושב באזור רגיש במיוחד במוח, ממש מעל מרכזים שאחראים על תפקודים חיוניים כמו בליעה, תנועות עיניים והבעות פנים. המחקרים הרפואיים בשנים האחרונות חד משמעיים: עדיף להשאיר שארית קטנה מהגידול (ולטפל בה בהמשך בהקרנות או כימותרפיה) מאשר "לגרד" את הגידול בכוח ולפגוע בגזע המוח עצמו.
​במקרה של המטופל שלנו, הרופא המנתח בחר ללכת על כריתה מלאה "בכל מחיר". חמור מכך – בדו"ח הניתוח אין שום תיעוד לכך שהוא נקט באמצעי זהירות כדי להגן על המוח, או שהיה מודע לסכנה. הניתוח אמנם הסתיים ללא שארית גידול, אך הותיר נזק לצמיתות.
​בשורה התחתונה:
הותרת שארית גידול בניתוח כזה היא לא טעות – לפעמים היא החלטה מצילת חיים. לעומת זאת, אגרסיביות יתר של מנתח שלא מתעדת את סיכוני הניתוח, עלולה לעלות כדי רשלנות רפואית קשה.
​
אם הילד שלכם או בן משפחה עבר ניתוח ראש, הגידול הוסר אך הוא נותר עם פגיעה נוירולוגית קשה שלא הוסברה לכם מראש – ייתכן שיש עילה לתביעה.

​אל תשארו עם השאלות לבד. מוזמנים לפנות אלינו להערכה ראשונית של התיק הרפואי ללא התחייבות.

💬 כתבו לנו בפרטי או השאירו תגובה ונחזור

05/06/2026

מתי "להוציא הכל" הופך לרשלנות? הותרת שארית בניתוחי מדולובלסטומה.

בתפיסה האינטואיטיבית של רוב המטופלים, ניתוח מוצלח להסרת גידול מוחי הוא ניתוח שבו "הוציאו את הכל". ככל שנותרה פחות רקמה גידולית, כך טוב יותר. אולם בתחום הספציפי של גידולי מדולובלסטומה אצל ילדים, התפיסה הזו אינה רק לא מדויקת, אלא במקרים מסוימים היא עלולה לעמוד בבסיסה של תביעת רשלנות רפואית.
הפער בין ה"היגיון הבריא" לבין סטנדרט הזהירות הרפואי המקובל הוא בדיוק המקום שבו נולדות מחלוקות משפטיות, ולכן ראוי להבין אותו לעומק.
מהי מדולובלסטומה ומדוע המיקום שלה מסוכן? מדולובלסטומה היא הגידול המוחי הממאיר השכיח ביותר בילדים. היא נוצרת באזור הגומה האחורית של המוח, לרוב בקו האמצע, ונוטה למלא את החדר הרביעי וללחוץ על גזע המוח. הקרבה האנטומית הזו היא לב העניין. רצפת החדר הרביעי אינה רקמה "סתמית" שניתן לקלף ממנה גידול, אלא משטח שמתחתיו שוכנים גרעיני עצבים קריטיים האחראים על תנועות העיניים, על שרירי הפנים, על הבליעה ועל תפקודים חיוניים נוספים. פגיעה כירורגית באזור זה עלולה להותיר נזק נוירולוגי בלתי הפיך.
במאה הקודמת הונחה הנחת עבודה שלפיה כריתה מלאה (Gross Total Resection, GTR) עדיפה על כריתה כמעט מלאה (Near Total Resection, NTR), שבה נותרת שארית גידולית קטנה. הנחה זו עברה רעידת אדמה בתחילת המאה הנוכחית עם פרסום מחקרים שהראו כי לא נמצא כל יתרון הישרדותי לכריתה מלאה על פני כריתה כמעט מלאה, לא מבחינת הישרדות כוללת ולא מבחינת הישרדות נטולת התקדמות מחלה. במילים אחרות, הותרת שארית גידולית קטנה (פחות מ-1.5 סמ"ר) לא פגעה בסיכויי ההחלמה. הסיבה לכך נעוצה ברגישות הגבוהה של מדולובלסטומה לטיפולים אונקולוגיים משלימים, קרי הקרנות וכימותרפיה, המסוגלים להשמיד את השארית שהותרה.
המסקנה הקלינית שגזרו החוקרים היא עקרון "הכריתה הבטוחה המרבית" (Maximal Safe Resection): הכירורג צריך לשאוף להסיר כמה שיותר מהגידול, אך לא במחיר של פגיעה במבנים עצביים חיוניים. כאשר נוצר חשד שהגידול הסתנן לרצפת החדר הרביעי, הספרות תומכת בהותרת שכבה דקה של גידול דבוק לרצפה במקום ניסיון אגרסיבי לקלף אותה.

השאלה המשפטית בעוולת הרשלנות אינה רק "האם נגרם נזק", אלא "האם הנזק נגרם כתוצאה מסטייה מסטנדרט הזהירות הסביר".
הסטייה האפשרית מסטנדרט הזהירות הסביר מתמקדת בדרך כלל בשאלה האם הכירורג שאף לכריתה מלאה "בכל מחיר" באזור החשוד בהסננה, במקום להותיר שארית בטוחה ולהסתמך על הטיפול המשלים.
כאן נכנס לתמונה גם מרכיב ראייתי מהותי: דו"ח הניתוח. רשומה רפואית שאינה מתעדת את אזור ההפרדה בין הגידול לרצפת החדר הרביעי, או שאינה מבהירה אילו אמצעי זהירות ננקטו להגנה על המבנים העצביים, עלולה להקים "נזק ראייתי" המעביר את נטל ההוכחה אל כתפי הנתבע, כאשר התיעוד שותק דווקא ביחס לשלב הקריטי שבו נגרם הנזק, הקושי של הנתבע להוכיח שפעל בזהירות סבירה גובר.
לסיכום הותרת שארית גידולית בניתוח מדולובלסטומה אינה כשל כירורגי אלא, במקרים המתאימים, ביטוי לסטנדרט הזהירות העדכני.
ההבנה הרפואית התעדכנה: כריתה בטוחה עדיפה על כריתה מלאה כשהאחרונה כרוכה בסיכון לפגיעה נוירולוגית, ואין לה תמורה הישרדותית.

משרדנו מטפל במקרה בו דוח הניתוח שותק באשר להסתננות הגידול לריצפת החדר הרביעי ולאמצעי ההגנה שננקטו על מנת להגן על ריצפת החדר הרביעי, הגידול הוצא במלואו ללא שארית אך הילד נותר עם נכות נוירולוגית קשה ביותר, המעידה על פגיעה בריצפת החדר הרביעי/גזע המוח.

נמתין להכרעת בית המשפט בסוגיה ונעדכן.

משרדנו הממוקם במרכז תל אביב עוסק בייצוג תובעים בתביעות רשלנות רפואית

05/06/2026

עד היום התמודדנו עם השופט והצד שכנגד היום מצטרף למערכה שחקן חיזוק מאמריקה. נקווה שיזרום עם הטובים.

04/06/2026

נהוג לחשוב על לחץ דם גבוה כעל "הרוצח השקט" ועל דום נשימה בשינה כעל "סתם נחירות חזקות". אבל האמת הרפואית מפחידה בהרבה: השילוב בין השניים הוא לא פחות מפצצת זמן מתקתקת בגוף, שעלולה להוביל לנזקים בלתי הפיכים מאירוע מוחי ועד לקריסת כליות.
כאשר המערכת הרפואית מפספסת את התמרורים הללו ולא מבצעת מעקב לחץ דם בסיסי, ובדיקת דום נשימה בשינה, לא פעם מדובר ברשלנות רפואית חמורה שמשנה לרעה ובאופן בלתי הפיך את חיי המטופל הלא מטופל וחיי הסובבים אותו.
רבים אינם מודעים למלכודת הלילית: איך דום נשימה ולחץ דם גבוה מסכנים את חיי המטופל.
בזמן אירוע של דום נשימה בשינה (OSA), דרכי הנשימה נחסמות והגוף נחנק לכל דבר ועניין, לפעמים עשרות פעמים בשעה. המוח, שנכנס למצוקת חמצן, מפעיל מיידית את מערכת החירום של הגוף: דופק מואץ, הורמוני סטרס מוזרקים לדם, וכלי הדם מתכווצים בעוצמה.
במצב תקין, לחץ הדם אמור לצנוח בלילה כדי לתת ללב לנוח. אצל מי שסובל מדום נשימה, לחץ הדם נשאר בשמיים גם בלילה.
השילוב הזה יוצר לחץ כרוני, הרסני וקבוע על מערכות הגוף, ומכאן הדרך קצרה לשני סיבוכים קטלניים:
1. שבץ מוחי (Stroke) – המוח תחת מתקפה התנודות הקיצוניות בלחץ הדם והיעדר החמצן פוגעים בדפנות כלי הדם המובילים למוח, מאיצים תהליכים של טרשת עורקים, ומעלים את הסיכון להיווצרות קרישי דם או לקרע בכלי דם מוחי. אנשים עם דום נשימה בשינה לא מאוזן נמצאים בסיכון גבוה מאד ללקות באירוע מוחי.
2. אי ספיקת כליות – המסננים של הגוף קורסים. הכליות הן איבר הרגיש באופן קיצוני לשינויים בלחץ הדם. הן מורכבות ממיליוני כלי דם זעירים שתפקידם לסנן את הרעלים מהגוף. לחץ דם גבוה וקבוע פשוט "פוצע" ומצלק את כלי הדם העדינים הללו. לאורך זמן, הכליות מאבדות את יכולת הסינון שלהן, מה שמוביל לאי ספיקת כליות כרונית, ובמקרים קשים – לצורך בטיפולי דיאליזה או השתלה.

כשהרופא נרדם בשמירה: מתי אי-ביצוע מעקב הופך לרשלנות רפואית?

בגלל שהסיכונים הללו ידועים, ברורים ורשומים בכל פרוטוקול רפואי, מצופה מרופאי המשפחה והרופאים המקצועיים לגלות ערנות עליונה. מעקב לחץ דם הוא מהבדיקות הפשוטות, הזולות והחיוניות ביותר ברפואה. גם התעלמות מתלונות על נחירות ועייפות ואי ביצוע בדיקת שינה מהווה רשלנות.
עילת תביעה בגין רשלנות רפואית קיימת במקרים בהם הוכח כי הצוות הרפואי סטה מ"סטנדרט הרפואה הסביר". הנה כמה דוגמאות קלאסיות בתחום זה:
התעלמות מתלונות מפתח: מטופל שמגיע ומלין על עייפות קיצונית ביום, נחירות קשות, השמנה או כאבי ראש בבוקר, והרופא לא מפנה אותו לבדיקת לחץ דם או למעבדת שינה.
חוסר מעקב אחר "יתר לחץ דם עמיד": כאשר מטופל נוטל מספר תרופות ללחץ דם והערכים שלו עדיין נותרים גבוהים, אי-הפנייתו לבירור של דום נשימה בשינה (שהוא הגורם המוביל למצב זה) ואי נקיטת פעולות לאיזון לחץ הדם עשויה להוות התרשלות.
אי-רישום ואי-ניהול מעקב: הזנחה של חולה מאובחן, חוסר זימון לבדיקות תקופתיות, או אי-התייחסות לערכים חריגים שנמדדו בעבר, עד שנגרם הנזק המוחי או הכליָיתי.
הקשר הסיבתי: כדי לזכות בתביעת רשלנות רפואית, לא מספיק להוכיח שהרופא טעה או התרשל, אלא יש להוכיח "קשר סיבתי", כלומר, שאילו הרופא היה מבצע מעקב לחץ דם ומפנה לטיפול בדום הנשימה בזמן, האירוע המוחי או הפגיעה בכליות היו נמנעים.
השורה התחתונה:
לחץ דם גבוה ודום נשימה בשינה הם מצבים רפואיים ברי טיפול באמצעות מכשיר CPAP, שינוי אורח חיים ותרופות מתאימות, אפשר להוריד את הסיכון לשבץ ולקריסת כליות כמעט לרמה של אדם בריא.
אם אתם או היקרים לכם סובלים מנחירות, עייפות כרונית או לחץ דם לא מאוזן, אל תחכו שהרופא ייזכר. דרשו מעקב לחץ דם קבוע, דרשו הפניה למעבדת שינה. אבחון מוקדם מציל חיים, פשוטו כמשמעו.
משרדנו טיפל ומטפל במקרים בהם אי ביצוע מעקב רפואי מספק הביא לתוצאות קשות כמו שבץ מוחי או קריסת הכליות.