19/09/2026
גמר חתימה טובה! 🙏🌺
יום הכיפורים הוא יום של חשבון נפש, אך גם של רוממות רוח ותקווה. לצד החרטה על מה שדורש תיקון, יש בו שמחה על האפשרות להתחדש, להתפייס ולפתוח דף חדש.
הצום וההימנעות מתענוגות הגוף מפנים מקום להתבוננות פנימית. אפשר לראות בהם הזמנה לצמצם את העיסוק ברצונות שלנו, ולהבחין גם באדם שמולנו: במה הוא זקוק לנו, היכן לא הקשבנו לו ובמה פגענו בו.
כמו בשאלת המזמור ״מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים?״, התשובה דורשת מאיתנו שני צעדים: ״סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב״. לכן, חשבון הנפש אינו מסתכם רק בהכרה במקומות שבהם טעינו. הוא גם הזדמנות של 'עשה טוב' – לשאול את עצמנו איך להביא יותר מזה אל היומיום שלנו: להקשיב יותר, לדבר בעדינות ולתת מקום לאדם שמולנו.
חז״ל אמרו: ״עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו״ (משנה יומא, ח, ט). התפילה והצום אינם פוטרים אותנו מלפנות אל מי שפגענו בו, לבקש מחילה ולתקן ככל האפשר.
כדאי להתחיל בבית, עם האנשים הקרובים ביותר. לבקש סליחה מההורים, מבן או מבת הזוג, וגם מהילדים. לומר בפשטות: ״לא הקשבתי לך״, ״דיברתי אליך בחוסר סבלנות״, ״טעיתי, ואני רוצה לתקן״.
בקשת סליחה מקבלת משמעות כשאנחנו מוכנים לשמוע כיצד האחר חווה את הדברים, בלי למהר להסביר למה התכוונו ובלי לדרוש שיסלח מיד.
לפעמים דרושים זמן ומעשים כדי לבנות מחדש את האמון.
וגם כשאנחנו הצד שנפגע, אפשר לבדוק בעדינות אם הגיע הזמן להרפות מעט מן הכעס. מחילה אינה מחייבת להצדיק את הפגיעה או לוותר על גבולות. היא יכולה להיות תהליך, ואין צורך להעמיד פנים שהלב כבר הגיע למקום שאליו הוא עדיין בדרך.
לעיתים אנחנו מתגעגעים לאדם, אבל מחכים שהוא יעשה את הצעד הראשון. בינתיים עוברים ימים ושנים, והמרחק גדל. ערב יום הכיפורים הוא הזדמנות לעצור ולשאול: למי אני רוצה להתקשר? ממי אני צריך לבקש סליחה? מה עדיין אפשר לתקן?
שנזכה לאומץ לבקש סליחה, לנכונות להקשיב וליכולת לשנות את המעשים שלנו בעקבות מה שהבנו.
גמר חתימה טובה, ושתהיה שנה של קרבה, פיוס ושלום. 🙏🇮🇱🌺
