22/09/2026
על מה אני אומרת תודה דווקא כשאני משחררת?
השנה אני מגלה שאפשר להכיר תודה לא רק על מה שיש,
ולא רק על מה שאנחנו מבקשות שיגיע.
אפשר להכיר תודה גם על מה שאנחנו משחררות.
לקראת מפגש הנוירו־הכרת תודה שלי היום,
עצרתי אתמול עם הדף והצבעים ושאלתי את עצמי:
על מה אני רוצה להודות לעצמי ששחררתי ועוד ממשיכה לשחרר?
והתשובות שעלו היו:
🌿 אני ממשיכה לשחרר את "אני לא מספיק טובה".
🌿 אני משחררת את הצורך לדעת הכול.
🌿 אני משחררת את הקושי לבקש עזרה.
השיר "תשליך" של יעל קלו מור נתן לי השראה לתהליך הזה
והציור שיצרתי אתמול הפך למרחב שבו יכולתי לפגוש את השחרורים האלה קצת אחרת.
כי כיף להודות על מה שיש.
כיף להודות על מה שאנחנו עוד רוצות.
אבל יש משהו מיוחד גם בלהסתכל אחורה ולהגיד:
על זה אני מודה.
את זה אני מוכנה להשאיר מאחור.
וזה עדיין בתהליך.
אולי שחרור הוא לא רגע אחד שבו "סיימנו עם זה".
אולי גם הוא תהליך.
והיום, אחרי ראש השנה, התשליך ויום כיפור, זה מרגיש לי מדויק במיוחד.
אז אני סקרנית לשמוע ממך:
על איזה שחרור את יכולה להכיר תודה השנה?
משהו שכבר שחררת,
משהו שאת בתהליך של לשחרר,
או אולי משהו שאת רק עכשיו מוכנה להניח בצד?
מוזמנת לשתף ציור, מחשבה, מילה או תובנה.
אשמח לקרוא. 💜
שתהיה לנו שנה טובה יותר,
שנה שבה נוכל גם להודות על מה שאנחנו משחררות.
מרסיה 💜
פסק זמן יצירתי עם מרסיה
לעצור. לנשום. ליצור. להתחבר.
#פסקזמןיצירתיעםמרסיה #נוירוהכרתתודה #נוירוגרפיקהעםמרסיה #נוירוארט #נוירוגרפיקה
