11/09/2026
בוקר של בישולי חג 😀
לצד מנות בשר, תוספות וסלטים אני מכינה חריימה טריפוליטאי.
עכשיו מה לפולניה שכמותי ולחריימה? ובכן סבתא רחל, האמא התימניה של האיש שלי, משוטטת בחו"ל ולכן לא תוכל להכין השנה. אבא שלי, ליטאי למהדרין, אוהב חריימה. ממש אוהב. חג בלי חריימה הוא.. פחות חגיגי.
גם סבתא רחל קיבלה את החריימה בירושה מחמותה הטריפולטאית והיתה מכינה אותו כדי לשמח את ליבו של בעלה, פנחס ז''ל.
אבל, מה שפנחס אהב יותר מכל היה דווקא גפילטע פיש. פנחס הגיע לארץ מטריפולי אחרי המלחמה ונשלח ללמוד בישיבה אשכנזית. שם נחשף למעדן החינני הזה ומאז נטה לו חיבה רבה.
מאז שנפגשו שני הגברים המבוגרים הללו (אבא שלי ואבא שלו), היה להם טקס מצחיק בערב החג. אבא שלי הגיע עם צלחת גפילטע שהכין במו ידיו, על פי המתכון של אימו ופנחס הגיש סיר חריימה מעשה ידי רחל אישתו. המנות הוחלפו, ידיים נלחצו, איחולי שנה טובה וכל אחד אכל את מנת רעהו על שולחן החג.
מאז שפנחס נפטר הטקס כבר לא מתקיים אבל רחל החביבה דואגת להכין חריימה עסיסי במיוחד עבור אבא שלי בחג.
מאחורי הסיפור הזה, שאתם חייבים להודות שהוא מתוק, יש כמובן גם פוליטיקה של משקעים, מאבקי כח של זהות, הדרה והכללה ושאלות מגדריות. אבל בסופו של יום על שולחן החג שלנו יוגשו חריימה וגפילטע, כולנו נאכל מהם ויהיה לנו טעים.
כשהכנסתי את נתחי הדג לרוטב החריף, לקחתי את ראש הדג וזרקתי אותו לפח בהתרסה.
מאחלת לנו לזרוק את הראש המסריח כדי שתהיה לנו שנה טובה ❤️
