ארז נוי- ביחד איתך, בדרך לעצמך

ארז נוי- ביחד איתך, בדרך לעצמך Contact information, map and directions, contact form, opening hours, services, ratings, photos, videos and announcements from ארז נוי- ביחד איתך, בדרך לעצמך, Alternative & holistic health service, מצדה 3, Tel Mond.

מוביל אנשים בשברים רגשיים מורכבים, כדי ללמוד להרפות, לנשום, לשחרר ולחזור לחיים בביטחון, אהבה וקבלה עצמית. בשיטת "הדרך לעצמך" המחברת גוף, נפש, נשמה ונשימה, ליצירת שינוי עומק ואמיתי בחיים האישיים ובמערכות יחסים.

כשאני מדבר על 'לסלוח לעצמך' כולם מסכימים שצריך. אבל כמעט אף אחד לא יודע איך עושים את זה.'לסלוח לעצמך' זה אחד מהדברים שכו...
16/09/2026

כשאני מדבר על 'לסלוח לעצמך' כולם מסכימים שצריך. אבל כמעט אף אחד לא יודע איך עושים את זה.
'לסלוח לעצמך' זה אחד מהדברים
שכולם מסכימים שהם חשובים.
וכמעט אף אחד לא יודע איך עושים אותה באמת.

לא כי אנשים לא מנסים.
אלא כי ברוב הפעמים מה שנקרא
"מחילה עצמית" נגמר במשפט
שאנחנו אומרים לעצמנו בראש:
"בסדר, עברנו הלאה."

ושבוע אחר כך אותה מחשבה חוזרת.
אותה תחושה כבדה.
אותו שופט.

כי מחילה אמיתית לא קורה בראש.
היא קורה הרבה יותר עמוק.

הצעד הראשון הוא לפגוש את מה שקרה בגובה העיניים.

לא לברוח ממנו, לא לצדיק אותו,
לא להמעיט בו.
פשוט לשבת מולו ולהגיד: כן, זה קרה.
הייתי שם. זה חלק מהסיפור שלי.

הצעד השני הוא להפריד בין מה שעשית לבין מי שאתה.

מה שעשית קרה בנקודת זמן מסוימת,
עם הכלים שהיו לך אז,
עם הבשלות שהיית בה אז.
זה לא כל מי שאתה.
זה פרק אחד בסיפור ארוך הרבה יותר.

הצעד השלישי הוא להחליט במודע להניח לזה להישאר בעבר.
לא לשכוח. להניח.
כמו שמניחים משא כבד שנשאת בדרך ארוכה.
אתה מכיר אותו.
אתה יודע שהיה שם.
ואתה בוחר שמכאן הוא לא נוסע איתך.

זה לא קורה בפעם אחת. זה תרגול.
שוב ושוב חוזר ונשנה.
בכל פעם שהשופט מגיע מחדש,
אתה זוכר שכבר הנחת את זה.

ועם יום הכיפורים שעומד להגיע,
אין רגע טוב יותר להתחיל.

✍🏻 כתוב לי בפרטי "לסלוח" ואשלח לך הדרכה עם תרגול מלא שיעזור לך לעשות את שלושת הצעדים האלה,
בדרך לסלוח לעצמך.

באהבה💚,
ארז

#לסלוח #גברים #כיפור #פסיכותרפיההוליסטית #התפתחותאישית

שנים הסתובבתי עם משקל כבד על החזה, עד ששכחתי בכלל שאני סוחב אותו.שמרתי את זה עמוק בפנים.כמו אבן שהתיישבה לי על הכתפיים ה...
14/09/2026

שנים הסתובבתי עם משקל כבד על החזה, עד ששכחתי בכלל שאני סוחב אותו.

שמרתי את זה עמוק בפנים.

כמו אבן שהתיישבה לי על הכתפיים
התרגלתי ללכת כפוף איתה,
עד שבאחד הלילות ישבתי לבד בבית שלי,
והרגשתי כמה המשא הזה כאילו מועך אותי.

זו הייתה תקופה בחיים שלי
שבה קיבלתי החלטות מתוך פחד ומתוך חוסר בשלות.
הייתי במקום אחר,
עם הבנה אחרת לגמרי מזו שיש לי היום.

אבל השופט הפנימי סירב להרפות.

הוא שמר תיק עב כרס
והמשיך לשלוף את אותה טעות בדיוק ברגעים של שקט,
כאילו היא קרתה אתמול בבוקר.

ההקלה התחילה כשהסכמתי לעצור, להתקרב ולטפל בעצמי,
ושאלתי שאלה פשוטה:

לו היו לי אז הכלים, הבגרות והחכמה שיש לי היום ,
האם הייתי פועל באותה הדרך?

התשובה הייתה ברורה היא, ממש לא.

ישבתי עם התשובה הזו והבנתי דבר עמוק:
השופט הפנימי דורש ממי שהייתי פעם
לדעת את מה שאני יודע רק עכשיו.

מחילה עצמית אמיתית דורשת מאיתנו
להסכים שהאדם שהיינו עשה את המיטב
עם הכלים והפחדים שהיו לו באותו רגע.
ברגע שמבינים את זה,
הנשימה מעמיקה,
השרירים בכתפיים מרפים סוף סוף,
והמשקל הרגשי העודף יורד לקרקע.

לקראת יום כיפור שמתקרב,
החשבון הכי דחוף והכי משמעותי לדעתי
שמחכה להיסגר,
הוא קודם כל בינך לבינך.

מרגיש שהשופט הפנימי ממשיך להלקות אותך על העבר ולרוקן אותך מכוחות?

👈🏻כתוב "שופט" בתגובות
ואשלח לך הדרכה מיוחדת שמראה בדיוק: "איך להפוך שיפוט עצמי לאהבה עצמית",
עם כלים מעשיים לשחרור האשמה דרך הגוף והתודעה.

באהבה💚,
ארז נוי

הגוף שלך כבר יודע שהשינוי התחיל. הראש פשוט מנסה להרוויח זמן.שינוי פנימי אמיתי מתחיל בשקט, עמוק מתחת לפני השטח, הרבה לפני...
09/09/2026

הגוף שלך כבר יודע שהשינוי התחיל. הראש פשוט מנסה להרוויח זמן.

שינוי פנימי אמיתי מתחיל בשקט,
עמוק מתחת לפני השטח,
הרבה לפני שאנחנו מוכנים להודות בו.

ההיגיון שלנו ממשיך לאחוז בשגרה הישנה,
אבל הגוף כבר מאותת בלפחות שלושה סימנים ברורים:

עייפות של כובד, שלא עוברת אחרי שנת לילה:
שעות השינה מספיקות,
אבל הגוף מרגיש כבד ומרוקן.
זו לא עייפות פיזית.
זה הגוף שמאותת שנמאס לו להחזיק
תפקידים שכבר קטנים עליך.

קנאה שקטה שמתעוררת בבטן:
כשאתה פוגש גבר אחר שהעז לעשות מהלך,
לחתוך מקום שחנק אותו או לבחור בדרך משלו.
הצביטה הזו היא לא צרות עין,
היא מצפן שמראה לך בדיוק
לאן הלב שלך מבקש ללכת.

תירוצים שנעשים מתוחכמים והגיוניים יותר:
הראש כבר לא אומר "אני מפחד".
הוא מספר סיפורים משכנעים:
"זה לא התזמון הנכון", "אחרי החגים",
"צריך עוד קצת ודאות".
ככל שההסברים הופכים מנומקים,
כך ברור שהצעד הבא כבר עומד על הסף.

השינוי כבר כאן, בתוך הנשימה ובתוך השקט שלך.
השאלה היחידה היא מתי תסכים להקשיב
למה שהגוף שלך מאותת.

מרגיש את הסימנים האלה בגוף
ויודע שהגיע הזמן לזוז,
אבל מחפש את הקרקע היציבה לעשות את זה נכון ובטוח?

בטיפול אישי בקליניקה אנחנו בונים בדיוק
את הקרקע הזו דרך הגוף והנשימה,
כדי שתוכל להעז ולצעוד קדימה בביטחון.

👈🏻כתוב צעד "צעד"בתגובות, ואני אתאם איתך שיחת ייעוץ אישית ללא עלות. שבה נבין מה הגוף שלך מאותת לך, ונבדוק איך תהליך רגשי, פסיכו-אנרגטי יכול לעזור לך לעשות את הצעד הבא מתוך שקט יציב ועוצמה פנימית.

באהבה💚,
ארז נוי

עשר שנים הוא הרגיש חנוק בעבודה שלו. ועדיין המשיך לקום אליה בכל בוקר מחדש.דור נכנס אליי לקליניקה בגיל 43.מנהל בכיר, מרווי...
08/09/2026

עשר שנים הוא הרגיש חנוק בעבודה שלו. ועדיין המשיך לקום אליה בכל בוקר מחדש.

דור נכנס אליי לקליניקה בגיל 43.

מנהל בכיר, מרוויח מצוין, תואר שני, רכב חברה,
החיים שלו נראו כמו הגדרה מושלמת להצלחה.

רק השדה האנרגטי שלו, והגוף שלו סיפרו סיפור אחר לגמרי.

"אני פשוט סובל מכל רגע,"
הוא אמר לי כבר במפגש הראשון.
"עשר שנים שאני מגיע לעבודה עם בטן מכווצת,
ועדיין מוצא סיבות להישאר".

כששאלתי אותו מה מחזיק אותו שם,
הוא התחיל להסביר:

האחריות למשפחה, הפחד מאי-ודאות,
המחשבה שאולי הוא סתם ממורמר ולא מעריך את מה שיש לו בידים.

ההיגיון שלו עבד שעות נוספות
כדי להצדיק את הסבל.
הוא קרא לפחד שלו "שיקול דעת",
ולימד את עצמו להאמין
שלחכות זה הצעד הבטוח.

במפגשים שלנו לא ניסינו לפתור את זה דרך עוד ניתוח שכלי. אם היינו מנסים זה לא היה עובד.

הסכמנו לרדת אל תחושות הגוף:
להרגיש את הלחץ בחזה,
לנשום עמוק לתוך הפחד מכישלון,
ולהבין שלחכות ל"רגע המושלם שבו הפחד ייעלם"
זו המלכודת הכי גדולה.

יום אחד הוא נכנס לקליניקה מחייך
ואמר: "הודעתי להם שאני עוזב".

"מה קרה לפחד?", שאלתי אותו.

"הפחד עדיין כאן," הוא ענה,
"אבל הבנתי שאני יכול לפחד
ולהוביל את החיים שלי בו-זמנית. זה לא סותר".

דור בחר להפסיק לנהל את החיים
מאחורי חומות של נוחות מדומה.
הוא גילה שהביטחון האמיתי שלנו נבנה
שכאנחנו מעזים לצעוד בדרך המיוחדת שלנו,
יחד עם החששות.

מכיר את ההרגשה שהראש מייצר עוד ועוד נימוקים כדי להישאר בתקיעות הישנה והמוכרת?
ריכזתי בהדרכה מעשית קצרה את הכלים הראשונים שעזרו לדור, ולגברים רבים בקליניקה שלי, לעקוף את המחשבות המלחיצות, להחזיר את האנרגיה שלהם לעצמם, ולצעוד קדימה.

👈🏻כתוב לי "שינוי" בפרטי, וההדרכה אצלך.

באהבה💚,
ארז נוי

גם כשאני יודע בדיוק מה הצעד הנכון, הגוף שלי לפעמים קופא.השנה הזו מביאה איתה צעדים חדשים ומשמעותיים.גם בקליניקה וגם בחיים...
07/09/2026

גם כשאני יודע בדיוק מה הצעד הנכון, הגוף שלי לפעמים קופא.

השנה הזו מביאה איתה צעדים חדשים ומשמעותיים.
גם בקליניקה וגם בחיים האישיים שלי.
כיוונים חדשים, קהלים חדשים,
תהליכים עמוקים יותר,
וגבולות שאני בוחר לפתוח.

זה קצת מפחיד,
כי ברגע שזה נהיה מוחשי,
אני פוגש את העצירה המוכרת בבטן.

הקול הזה שמגיע בשקט בלילה ואומר:

"מה שיש עכשיו עובד מצוין. בשביל מה לטלטל את הסירה? לפחות עכשיו יש לך הרגלים ושליטה".

הקול הזה לא מתרשם מזה שאני מטפל.
הוא מנגנון הגנה עתיק שקיים אצל כולנו,
ברגע שמתקרב שינוי אמיתי,
המערכת מאותתת סכנה
ומבקשת לחזור אל המוכר והבטוח.

אלא שהפעם עצרתי להקשיב לעצמי דרך הנשימה.

הבנתי שהשינוי שכבר מבקש לקרות בתוכי
לא מחכה שהפחד ייעלם. הוא לא הולך לשום מקום.
הוא פשוט מבקש שאסכים לצעוד קדימה
יחד עם הרעד בבטן,
במקום לחכות לוודאות שלעולם לא תגיע.

אומץ זיכרי כזה הוא לא היעדר פחד.

זה אומץ שהוא הסכמה להניח יד על החזה,
לנשום עמוק לתוך אי־הוודאות,
ולעשות את הצעד הבא.
קדימה אל הלא ידוע.

מרגיש שגם אצלך יש צעד כזה שאתה דוחה כבר חודשים, בקריירה, בזוגיות או מול עצמך?
📩 שלח לי הודעה קצרה בפרטי עם המילה "צעד", ונתאם שיחת ייעוץ אישית, קצרה וללא עלות. שבה יחד, נמפה את המקום שבו אתה תקוע כרגע, ונבדוק איך לפרק את הפחד שיש שם, כדי שתוכל לעשות את הצעד הראשון בביטחון.

באהבה💚,
ארז נוי

#ראשהשנה #שינוי #גברים #התפתחותאישית #פסיכותרפיההוליסטית

הוא ידע כבר שלוש שנים שהוא חייב לקום ולעזוב. ועדיין נשאר.ישבנו ונסחפנו לתוך שיחה בבית קפה.הוא דיבר על העבודה שלו. תפקיד ...
06/09/2026

הוא ידע כבר שלוש שנים שהוא חייב לקום ולעזוב. ועדיין נשאר.
ישבנו ונסחפנו לתוך שיחה בבית קפה.
הוא דיבר על העבודה שלו. תפקיד טוב, שכר מעולה,
תנאים שכולם מסביב מקנאים בהם,
אבל בכל בוקר מחדש,
הלב שלו מתכווץ בכניסה למשרד.

"אז מה מחזיק אותך שם כבר שלוש שנים?" שאלתי אותו.
הוא שתק רגע,
הסתכל הצידה
ואמר בשקט:
"כי את המקום הזה אני כבר מכיר.
עבדתי הרבה כדי להגיע לשם.
גם כשרע לי שם, זה רע מוכר.
אני לא יודע מה יהיה כשאקפוץ למים".
המשפט הזה ליווה אותי
כל הדרך חזרה הביתה.

נזכרתי בתקופות בחיים שלי
שבהן נשארתי במקומות שרוקנו אותי:
מסלול מקצועי שבחרתי רק כדי לרוץ קדימה,
והרבה החלטות שדחיתי
רק מתוך פחד משינוי.

קראתי לפחד הזה "אחריות"
(בלי להבין באמת שפחד זו לא אחריות),
ולשיגרה השוחקת קראתי "יציבות".
(גם כשחיים לא היו יציבים בכלל)

עם השנים בקליניקה הבנתי אמת פשוטה:
אזור הנוחות לא באמת שומר עלינו מכאב.
הוא פשוט הופך את הכאב לשגרה שקטה,
מתישה, אותו דבר במנות קטנות.

השאלה היא מתי אנחנו בוחרים להפסיק
להסתפק ב"מוכר ובטוח",
ומסכימים לבחור במה שנכון
ומחיה אותנו באמת.

📌אם גם אתה מזהה אצלך מקום כזה,
תקיעות בעבודה, בזוגיות או מול עצמך,
מזהה מקום שבו השיגרה וההרגל המוכר,
מנצח את מה שהבטן שלך מבקשת שתעשה עם החיים שלך,
✍🏻אז כתוב "שינוי" בתגובות
ואשלח לך הדרכה ממוקדת, לשיחורור הפחד משינוי דרך הגוף והנשימה, כדי לפתח את האומץ לעשות צעד משמעותי בכיוון המדויק שלך.

באהבה💚,
ארז נוי

שנים הסתובבתי בעולם בתחושה שאני צריך לבקש רשות כדי להרגיש שייך.חיפשתי את תחושת הבית בכל מקום אפשרי בחוץ:בזוגיות שקיוויתי...
04/09/2026

שנים הסתובבתי בעולם בתחושה שאני צריך לבקש רשות כדי להרגיש שייך.

חיפשתי את תחושת הבית בכל מקום אפשרי בחוץ:
בזוגיות שקיוויתי שתמלא את הריק,
במחמאות בעבודה שהיו אמורות להוכיח שאני שווה,
ובאישורים מאנשים סביבי שיסמנו לי שאני מספיק טוב,
לאור מה שעשיתי עבורם.

בכל פעם שתליתי את הביטחון שלי
במישהו אחר או בנסיבות חיצוניות,
מצאתי את עצמי חי בחרדה מתמדת
שמשהו מזה יילקח ממני.

נקודת המפנה שלי הגיעה כשהסכמתי לעצור את המרדף,
להניח יד על החזה ולנשום עמוק לתוך המקום הכי חשוף ופגיע.

שם גיליתי עוגן יציב שתמיד חיכה לי בפנים.
מקום שלם שמכיר את כל הדרך שעברתי,
מקבל את הרגישות שלי
ומחזיק את העוצמות שלי
בלי שום תלות במחיאות כפיים מבחוץ.

הבנתי שבית אמיתי הוא עוגן פנימי
שאליו אנחנו חוזרים שוב ושוב,
בדיוק ברגעים שבהם רעשי הרקע מושכים אותנו החוצה.

גם אתה מחפש? אני רוצה לבשר לך ש…

הגעת.
המקום שלך בעולם,
המקום הבטוח והשקט שאתה מחפש,
כבר קיים בתוכך.

אם אתה מזהה את הדפוס הזה של
חיפוש אחרי אישורים בחוץ,
ומרגיש לך שזה הזמן שלך ללמוד איך לייצר עוגן פנימי יציב דרך הגוף והנשימה,

כתוב בתגובות "עוגן", ונתאם שיחת יעוץ אישית ללא עלות, שבה נבדוק איך גם אתה מוצא את המקום הבטוח והשקט בתוכך.

שבת שלום💚,

ארז נוי

מצאתי את עצמי נבהל מכלום בשבת בבוקר, דווקא בזמן שאני שותה קפה ובלי שום רעש מסביב.זה היה בחורף הראשון שלי בדירה. ישבתי בס...
02/09/2026

מצאתי את עצמי נבהל מכלום בשבת בבוקר, דווקא בזמן שאני שותה קפה ובלי שום רעש מסביב.

זה היה בחורף הראשון שלי בדירה.
ישבתי בסלון. הבית היה ריק לחלוטין.
סיימתי לפתוח ולסדר את הארגז האחרון.

לכאורה, הרגע המושלם לנוח.

אבל תוך שלוש דקות של מנוחה
הרגשתי איך הבטן שלי מתחילה לבעור מאי־שקט.

היד נשלחה לטלפון לחפש הודעות שלא נענו,
הראש הריץ רשימות של דברים שצריך להספיק בבית,
והגוף נדרך ודרש ממני לקום ולעשות משהו.

עצרתי והסתכלתי על עצמי מהצד.
הבנתי כמה התרגלתי לחיות על טורים גבוהים,
להוביל, לפתור בעיות, להרשים,
להיות שם בשביל כולם ולדחוף קדימה להישג הבא.
הייתי מכור לתחושה שאני עסוק ומועיל.

ברגע שהמשימות נעצרו,
השקט הרגיש כמו נפילת מתח מפחידה.
פשוט לא ידעתי איך לשבת בתוך העור של עצמי
בלי להפיק תוצאות.

נשארתי על הספה,
שמתי יד על הבטן,
והתחלתי לנשום לאט.
הסכמתי לפגוש את הדופק המהיר,
לתת לגוף לפרוק את הלחץ שנצבר בו שבועות,
ולגלות שאפשר לעצור בלי לאבד את עצמי.

למדתי ששקט אמיתי הוא לא חוסר מעש,
הוא המקום שממנו נבנה הכוח שלנו.

המון אנשים ששואפים להצליח ולהגיע לתוצאות גבוהות
מוצאים את עצמם לכודים במרוץ הזה,
וכשהשקט מגיע, הוא בעיקר מלחיץ ומציף.

בדיוק בשביל המקום הזה יצרתי את הדרכה שבה ריכזתי תובנות וכלים מעשיים מעולם הפסיכותרפיה הטרנספרסונאלית, שעוזרים ליצור איזון בריא בין הרצון בהישגים והצלחות בחוץ, לבין היכולת להרגיש רוגע פנימי עמוק ושקט בבטן.

רוצה לצפות בה?
📩 שלח לי הודעה בפרטי עם המילים "כשהשקט מלחיץ", והיא אצלך.

באהבה💚,
ארז נוי

שלושה צעדים שמחזירים אותי הביתה אל עצמי. בדיוק ברגעים האלה שבהם מרגישים שאיבדנו את הדרך. כי הייתי אלוף בלהרגיש מנותק מעצ...
01/09/2026

שלושה צעדים שמחזירים אותי הביתה אל עצמי. בדיוק ברגעים האלה שבהם מרגישים שאיבדנו את הדרך. כי הייתי אלוף בלהרגיש מנותק מעצמי ולהמשיך לחייך כאילו הכל בסדר גמור.

זה קרה לי לא פעם, ולא פעמיים,
ממש ימים שלמים שבהם הראש עובד כמו מחשב,
משימות, שיחות, לטפל בכולם, לתת פתרונות.
ואז, ברגע אחד של שקט בדירה שלי,
פתאום אני מבין שהגוף כאן,
אבל הראש והלב בכלל במקומות אחרים ושונים.

התחושה הזו שאתה חי ליד החיים שלך במקום בתוכם היא לא גזירת גורל.
אני בחרתי להתעמת עם התחושה הזו
שהחיים חולפים לידי,
לא הסכמתי שחיי ימשכו בדפוסים האלה,
זו לא גזירת גורל.

למדתי שכשהדרך הולכת לי לאיבוד בתוך העומס,
יש שלושה צעדים קטנים שמחזירים אותי הביתה:

🖐🏻להניח יד על החזה ולנשום: לא לנתח שוב את הבעיות בראש, אלא לבדוק איפה הגוף מוחזק ותפוס. עצם ההסכמה שלי לפגוש את המועקה בלי לברוח ממנה מרגיעה את כל המערכת.

☕לעשות דבר אחד קטן שלא משרת אף אחד אחר: כוס קפה במרפסת בלי הטלפון, מוזיקה טובה, או רבע שעה של שקט מוחלט. רגע פשוט שמחזיר לי את הבעלות על הזמן ועל תשומת הלב שלי.

❓לשאול את עצמי בכנות: "מה אני באמת צריך כרגע?": לא מה מצפים ממני, לא מה נכון לי לעשות, אלא מה יחזיר לי טיפה אוויר לנשימה ברגע הזה, ולהיות במגע עם הצורך שלי בכל רגע.

החזרה לעצמי זו לא רק קלישאה,
ברגעים הקטנים שבהם אני בוחר להפסיק לרצות את העולם ולחזור להקשיב לעצמי,
התחושה החשובה הזו של לחזור הביתה,
מדייקת אותי לאורך הדרך.

אם אתה מרגיש שהמרוץ היום-יומי סוחף אותך וקשה לך למצוא את השקט הזה בבטן, בראש, או אם מרגיש לך שאבד הקשר אל הלב ואל הרגש שלך,
אז יש לי הדרכה קצרה וממוקדת שהכנתי,
שבה כלים חשובים ופשוטים, דרך הגוף והנשימה,
כדי לפרוק עומסים ולחזור לעצמך.

📌שלח לי הודעה בפרטי עם המילה "צעד",
ואשלח לך אותה בשמחה במתנה.

באהבה💚,
ארז נוי

הוא עבר דירה שלוש פעמים ב5 השנים האחרונות, אבל מה שהוא שחיפש לא היה שם.יוסי, 33, הגיע אליי מיואש אחרי שעבר דירה פעם שליש...
31/08/2026

הוא עבר דירה שלוש פעמים ב5 השנים האחרונות, אבל מה שהוא שחיפש לא היה שם.

יוסי, 33, הגיע אליי מיואש אחרי שעבר דירה פעם שלישית בחמש שנים.

כל פעם הייתה סיבה.
שכנים רועשים.
שכונה שלא הרגישה נכונה.
דירה שלא הרגישה כמו בית.

שוב לארוז את הכל, שוב הובלה,
שוב למצוא לכל הדברים
מקום מתאים בבית החדש
ואז שוב לארוז ולעזוב.

"אני כל הזמן מחפש משהו," הוא אמר.
"מקום שאני אוכל להירגע בו.
שירגיש לי שהגעתי הביתה.
ואני לא מוצא אותו."

שאלתי אותו:
"מתי בעבר שלך הרגשת הכי בבית?"

הוא חשב ארוכות.

"פעם אחת, לפני שנים, ישבתי עם חבר קרוב כמו אח. ישבנו בלילה, דיברנו עד הבוקר על דברים שאנשים בדרך כלל לא מדברים עליהם. על פחדים. על חלומות. על מה שבאמת כואב. הרגשתי שהוא רואה אותי, שם הרגשתי בבית"

שאלתי: "אז מה בעצם אתה מחפש בבית חדש?"

הוא עצר. נשם.

"אולי זה לא המקום עצמו," הוא אמר לאט.
"אולי אני מחפש ביטחון. תחושה שאני שייך.
שיש מקום שבו אני יכול להיות עצמי
בלי לפחד מה יחשבו."

והתובנה הזו, שהוא בכלל לא מחפש דירה,
אלה מחפש להרגיש רצוי, בטוח ואהוב,
דייקה את כל המסע הטיפולי בתוכנית "הדרך לעצמך"

עבדנו על זה בכל שלושת החודשים של המסע.
השאלה "מה זה אומר להרגיש בבית בתוך עצמך?"
היתה איתנו לאורך כל הדרך .
איך אפשר להרגיש לא תלוי במקום, בעיר,
או באדם אחר כדי להרגיש שייך ומקובל.

בסוף המסע יוסי שיתף אותי:
"גיליתי שהבית שחיפשתי לא היה בחוץ. הוא היה בתוכי כל הזמן.
פשוט לא ידעתי איך להיכנס אליו."

אבל כשאנחנו יודעים להרגיש בבית בתוך עצמנו,
אנחנו אפילו יכולים להרגיש אמיצים מספיק,
להשאיר את דלתות הבית הזה
פתחות לרווחה.

📌אם גם אתה מרגיש שאתה מחפש משהו בחוץ שאולי נמצא בפנים,
👈🏻כתוב לי "בית" בתגובות או בפרטי, נתאם שיחה אישית בזום ללא עלות, שבה נבדוק איך גם אתה יכול להתחיל להרגיש בבית בתוך עצמך.

באהבה💚,
ארז

#להרגישבבית #חיפושעצמי #משמעות #גברים #פסיכותרפיההוליסטית

Address

מצדה 3
Tel Mond

Opening Hours

Monday 10:00 - 21:00
Tuesday 10:00 - 21:00
Wednesday 10:00 - 21:00
Thursday 10:00 - 21:00
Friday 09:00 - 15:00
Sunday 10:00 - 17:00

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when ארז נוי- ביחד איתך, בדרך לעצמך posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to ארז נוי- ביחד איתך, בדרך לעצמך:

Shortcuts

Share