10/11/2021
כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם.
הייתי בפגישת מורים לגבי תלמיד שהגיע אלי לאבחון, ומה ששמעתי מצוות בית ספר זה שההורים לא תופסים" את התלמיד ולא עושים כלום למען הלמידה שלו. נשמעה באמת אכזבה אמיתית לגבי הקושי של הילד, ובית שלא משתף פעולה עם המערכת.
במהלך השנים אני פוגשת את זה שוב ושוב.
מערכת שמתוסכלת מול הורים.
כשהורים של ילד עם קשיים לא משתפים אתכם פעולה, אולי זה כי משהו בכם לא נקי???
לרוב אני אשמע מהמערכת משפטים קצת באכזבה וקצת בכעס כמו:
"דברנו איתם מלא פעמים והם לא עושים עם זה כלום."
"עשינו הכל והם לא משתפים פעולה."
"אין מה לעשות, הם לא מבינים"
"הם נגדנו מהיום הראשון"
ועוד ועוד...
אם נהיה מול הורים נקיים מאשמה
נקיים משיפוטיות
מבינים בדיוק מה עובר על הילד שלהם
קשובים להבין מה עובר עליהם,
ההורים יהיו איתנו.
כי הם הדבר הראשון שרוצה לטובת הילד.
נכון, הם לא קשובים
כשהם שומעים מעבר למילים את חוסר האמון.
את חוסר התקווה.
את זה שגם המערכת לא יודעת מה קורה לילד.
לפעמים אפילו אשמה.
או רשימת מטלות לא מותאמות להורים שגם יוצרת התנגדות.
בואו נסתכל מהצד השני רגע.
הורים מתמודדים עם הקשיים האלו יום יום.
עם ילד היפר שגם בבית קופץ ולא קשוב,
או ילד נמנע שגם בבית נמנע.
או קושי לימודי שאין להם מושג איך לתת לו מענה והם בטוחים שלבית ספר יש,
בנוסף הורים מתמודדים עם עול הפרנסה,
לפעמים עם דכאונות של אחד ההורים,
לפעמים חולשה או מחלה של אחד ההורים,
עם קושי פנימי שלו מול רגשות האשמה
של למה אני לא עושה מספיק בשביל הבן שלי,
ולפעמים הם פשוט חושבים אחרת מכם.
אם אני מגיעה לפגישת הורים עם שיפוטיות, האשמה, אגו, הם לא ישתפו פעולה.
כשהורה לא משתף פעולה,
כנראה שאני לא ממש הייתי שם בשבילו. בנפש לא רק במעשים. וזה מצריך התבוננות פנימית שלי על עצמי. לא על ההורה. עלי. לחזור להיות "הר".
אז לפני שאומרים ההורה לא משתף פעולה,
בואו נחזור לדון אותו לכף זכות.
נשנה את ההוויה שלנו
ואז נשדר על אותו גל.
נדע לתת לו תשובות מה קורה באמת לילד שלו,
ולא רק דוח נתוני ציונים שגם הוא ראה,
נדע לעזור לו להבין מה בידינו לשנות ומה לא.
כשניצור מעגל הדדי שכל כולו זה טובת הילד,
הורים ישתפו פעולה.
כי בסוף
ההורה הוא הראשון בעולם
שרוצה הכי טוב לילד שלו!!!
הבסיס הוא לדון לכף זכות,
ולא להיות שיפוטי.