בית לרוח - מרכז לליווי רוחני

בית לרוח - מרכז לליווי רוחני תמיכה, ליווי והדרכה ליחידים, למשפחות ולצוותים רפואייים

ברטולט ברכט כתב:״הכל משתנה, להתחיל מחדשיכול אדם בנשימתו האחרונה.אבל מה שארע, ארע. והמיםשמזגת לתוך היין, לא תוכללשפך אותם...
29/05/2026

ברטולט ברכט כתב:

״הכל משתנה, להתחיל מחדש
יכול אדם בנשימתו האחרונה.
אבל מה שארע, ארע. והמים
שמזגת לתוך היין, לא תוכל
לשפך אותם בחזרה.

מה שארע, ארע. המים
שמזגת אל תוך היין, לא תוכל
לשפוך אותם בחזרה, אבל
הכל משתנה, להתחיל מחדש
יכול אדם בנשימתו האחרונה. ״

מה שקרה קרה ואותו
אי אפשר לשנות.
אם עשיתי משהו שנוגד את
הערכים שלי,
אם הייתי, או עודני, עדה למעשה הנוגד את הערכים שלי, ולא התרעתי, ולא התערבתי,
אם היתה בי דילמה מוסרית איך עלי לפעול, כי שמעתי קול של ערך אחד מתנגש עם קול של ערך אחר, ופעלתי, או לא פעלתי...
אבל נשארתי עם מועקה.

איך אצליח להכיל את מה שקרה? את רגשות האשמה? האם אצליח להתמודד טוב יותר בפעם הבאה, ביום ובלילה עם עומס המחשבות, האמונות והרגשות שיכולים להפריע לי לתפקד או לישון?

איך אהיה אוזן קשבת לאחרים הסובלים מפציעה כזו, שנקראת "פציעה מוסרית" ?

פציעה מוסרית היא תגובה אנושית לפגיעה במערכת הערכים.
רגשות האשמה, הבושה, הכעס ואובדן האמון הם סימן למצפון מוסרי חי.
הם לא כישלון אישי.

"אם כואב לי, כנראה שמשהו שחשוב לי מאד - נפגע."

ריפוי של כאב כזה קורה בתוך קשר. ההישארות לבד עם הפצע, עשויה להחמיר אותו.

אם משהו מבין המשפטים הללו נגע בך, את.ה מוזמן ומוזמנת להגיע למפגש מבוא המסביר את מהות הפציעה המוסרית, ונותן כלים ראשונים לעיבוד וריפוי.

ניפגש בפאב זנדלי במשמר העמק, ביום רביעי הקרוב
בשעות: 20:30 עד 22:00.

ההזמנה בתגובה הראשונה.

בתמונה , אני עם חברה מדברות על מקרה של דילמה מוסרית.
מנסות לא להישאר איתה לבד.

רוני אלמוג מלכה

💭 אם חווית רגע שבו המציאות אילצה אותך לפעול בניגוד לערכים שלך💔 אם היית עד/ה לפעולות שסתרו את מה שחשוב לך באמת😔 אם נשארת ...
21/05/2026

💭 אם חווית רגע שבו המציאות אילצה אותך לפעול בניגוד לערכים שלך

💔 אם היית עד/ה לפעולות שסתרו את מה שחשוב לך באמת

😔 אם נשארת עם תחושות של אשמה, בושה או חוסר אונים שקשה להסביר במילים

יכול להיות שאתם מתמודדים עם
🩹 “פציעה מוסרית”

אנחנו מזמינים אתכם למפגש מבוא פתוח ורגיש, בו תוכלו לקבל כלים ראשונים לריפוי, עיבוד והתמודדות ❤️‍🩹

📅 מתי:
3.6 | 20:30–22:00

📍 איפה:
פאב זנדלי, קיבוץ משמר העמק

📞 לפרטים:
יעל מס - 052-378-6903
עומר שפריר - 054-200-3323

🍺 תבואו
בירה הראשונה עלינו

רמזור אדוםשלישי בתור צועד למולי רשרוש המטבעות נבלע בצלילים הבוקעים מהרדיוחם היוםהחלון פתוח לרווחההמבטים מצטלביםמושיט את ...
16/05/2026

רמזור אדום
שלישי בתור
צועד למולי
רשרוש המטבעות נבלע בצלילים הבוקעים מהרדיו

חם היום
החלון פתוח לרווחה
המבטים מצטלבים
מושיט את היד במבט מבויש, חסרות לו כמה שיניים
לרגע נדמה לי שאני יודע מה הוא יעשה עם הכסף
ואולי אני לא

דילמה ערכית
דילמה מוסרית
________________________

פארק הירקון
יום סתיו
ילדים רוכבים
משפחות על הדשא
קולות של שמחה וצחוק ממלאים את האוויר

כדור נבעט לכיוון הכביש
רגליים טריות בשנים מזנקות לעברו
חריקת בלמים צורמת
כל הראשים נזרקים בבת אחת
נשימת רווחה לכבוד הנס

אבא גורר ילד מבויש חזרה
אוחז בחוזקה את ידו
צורח עליו את הפחד
מילים חדות נורות כתגובה
וסטירה מצלצלת בתשובה

יד עולה שוב לאוויר
הלב שלי מתכווץ ממרחק
די! אני צועק לאבא במוחי
אבל שפתיי נותרות חתומות
רגליי תפוסות בקרקע
שלי, לא שלי, שלי, לא שלי

דילמה ערכית
מצוקה מוסרית
_____________________________

אחרי הדילמה
צפונית למצוקה
שוכנת לה הפציעה המוסרית

פציעה מוסרית נוצרת כאשר אדם פועל, נחשף או נמנע מפעולה באופן שסותר עמוקות את הערכים והמוסר שלו.
היא יכולה להופיע בעקבות מלחמה, מצבי חירום, רפואה, הורות, עבודה או כל סיטואציה שבה האדם מרגיש ש״בגד בעצמו״ או בבני אדם אחרים.

מהרגע שהאדם מתחיל להבין את משמעות מעשיו בהווה או בעבר, הוא עלול לסבול מדילמות, מצוקות ואף מפציעה מוסרית. כזו שמשתקת את חייו ומובילה לרגשות כמו אשמה, בושה, כעס, אובדן אמון וקושי למצוא משמעות.
לעיתים היא מלווה בתחושת ניכור, הסתגרות או שאלה פנימית מתמשכת: ״איך יכולתי לעשות את זה — או לא לעשות משהו?״
_____________________________

ב 3.6.26, יום רביעי בערב, פאב זנדלי בקיבוץ משמר העמק, נקיים סדנה קצרה אך עוצמתית בנושא. בערב הזה נכיר ונבנה את המצפן המוסרי שלנו, נלמד את כוחה המרפא של עדות ונקבל כלים ראשונים לריפוי פנימי.
המפגש מיועד לכל מי שמתעניין בנושא, עבורו או עבור אחרים.

ב 17-19.6.26, בכפר שרה - מרחב לריפוי וצמיחה למתמודדי טראומה, נקיים ריטריט מעמיק לחיילות וחיילים שיודעים שהם סובלים מפציעה מוסרית. שם נפגוש את הכאב ביחד ונעשה צעדים עדינים של איסוף ואיחוי הקרעים ונשתול זרעים לריפוי.

אם אתם מכירים מישהו/י שאחד מהמפגשים האלה יוכל לסייע להם, בבקשה שתפו אותם או הפנו אותם ישירות אלי ואסייע ככל שאוכל.

כי פציעה מוסרית אינה סימן לחולשה. היא עדות לכך שהערכים שלנו חיים. העבודה אינה למחוק את מה שקרה, אלא ללמוד לשאת, לעבד ולחיות עם האמת בלי להישאר לבד.

(בתמונה מופיעה אדם שמתחבט עם עצמו מוסרית למרות שלא תמיד רואים את זה עליו)

לולייניתאל תרפו את ידיאל תרפו.אני עדיין כאןאוחזת בפיסותשקופות, נתליתעליהן, ממריאה כמו לוליינית.זוחלת על קוציםבדרך לא סלו...
08/05/2026

לוליינית

אל תרפו את ידי
אל תרפו.

אני עדיין כאן
אוחזת בפיסות
שקופות, נתלית
עליהן, ממריאה
כמו לוליינית.

זוחלת על קוצים
בדרך לא סלולה
מקשיבה לקול שלי —
המיה צלולה
של תקווה.

אל תרפו את ידי
אל תרפו.

השיר הזה לקוח מתוך ספר שירה חדש (שלישי במספר, הנושא את אותו שם) שכתבה נגה אולמרט, משוררת רגישה ומוכשרת, אחות מוסמכת לפסיכיאטריה ועיתונאית לשעבר, החולה בטרשת נפוצה, ״לא מכחישה את המחלה אפילו לרגע, אבל מגייסת את כל כשרונה ואומץ ליבה כדי לתת לה קונטרה״, כפי שכתב עליה המשורר, עורך ומבקר הספרות, אלי הירש.

כשרונה של נגה ביכולת הפיוטית שלה לתאר, בגובה העיניים, מצבים והלכי רוח שבדרך כלל חולים יעשו כל מאמץ להסתיר מעינינו - חלקם מתוך בושה, אולי תחושת אשמה וחלקם מתוך רצון להגן עלינו או להציג בפנינו תמונה ״נסבלת יותר״. שני השירים הבאים לקוחים מתוך סיפרה השני: בתמונה לא רואים

הכול בסדר

ואני עונה
שבסך הכול
הכול בסדר

ואני עונה
כי בסך הכול
אני רוצה
שהכול
יהיה בסדר

ואני עונה
בשביל שאתם
תרגישו
בסדר

(אבל כלום,
כלום לא
בסדר)

נגה נעה בין דיבור על מוות לבין דיבור מלא חיים, כמיהה לילדה, לנערה, לאישה, לאמא שהיתה ולזו שהיא כבר לא.

מי?
הלא בסוף יגידו — יהי זכרה ברוך,
היא היתה, היא היתה… אישה השראה,
באמת גדולה מהחיים,
וגם כתבה יפה. איך כתבה —
״על החירות להכשל״,
האמת — צודקת.
מה, זאת לא היא?
אז מה כתבה?
צ׳פינה.
מה זה צ׳פינה?
אישה שנולדה בגואטמלה.
היא, היא היתה
ילידת גואטמלה.
אה, אוקי,
יהי זכרה ברוך,
בכל מקרה.
היא,
היא היתה…
מי?

ומתוך סיפרה הראשון : צ׳פינה:

פעם יכולתי

פעם היו לי תשובות להרבה שאלות.
פעם יכולתי לעוף מעל הרבה גגות,
בהרבה ערים, בהרבה מדינות.
פעם יכולתי לטפס על הרים בכל הגבהים,
לכבוש פסגות, לנפץ תקרות שקופות,
פעם הרגשתי יפה, הרגשתי אישה,
הרגשתי.

פעם רציתי לחיות, רציתי עוד,
רציתי בלי די —

ודי.

נגה מוצאת מפלט לרגשותיה ולמחשבותיה בכתיבת שירים, אותם היא מקלידה באצבע אחת על מסך הפלאפון שלה. יש בשיריה כנות נדירה לצד נחמה ותקווה. לנו הקוראים היא נותנת הצצה למציאות החיים בתוך מחלה הגוזלת יכולות ותפקידים ועצמאות וחופש, וזהות, אך באופן פלאי מדגישה ומחזקת את כוחה של הרוח.
אסיים בהמלצה חמה לקרא את כל ספריה ובשיר נוסף מתוך לוליינית:

מצבי חרום

הנפילה המבעיתה שעה
לפני בת המצווה של לונה.
הלילה שבו הרגשתי שסוף
העולם הגיע ולא יכולתי
לנשום בלי לכתוב, בלי לכתוב.

היום שבו לא נותר לי כוח בגוף
ולא הבנתי בשביל מה להמשיך,
כשחשבתי אם לקפוץ מגגות
או לבלוע כדורים, ואיזה מזל
שהשירה מלווה אותי ושומרת עלי.

אני משוררת של מצבי
חרום. איזה
מזל.

שבת שלום,
הדס

"איננו יכולים לבחור לחיות חיים ללא כאב. אבל אנחנו יכולים לבחור להיות חופשיים, להימלט מהעבר, לא משנה מה קרה לנו, ולאמץ את...
30/04/2026

"איננו יכולים לבחור לחיות חיים ללא כאב. אבל אנחנו יכולים לבחור להיות חופשיים, להימלט מהעבר, לא משנה מה קרה לנו, ולאמץ את האפשרי."

היום אני מבקשת להיפרד מאדית אגר - אישה שהצליחה להפוך עדות של כאב קיצוני לשפה של חירות פנימית, חמלה ותקווה.
עבורי, אדית אגר נוגעת גם בלב העשייה של ליווי רוחני. היא הזכירה שוב ושוב שגם כאשר אי אפשר לשנות את מה שקרה, עדיין נותר לאדם מרחב פנימי של בחירה: איך להחזיק את הכאב, איך למצוא משמעות, ואיך לא לאבד את צלם האנוש בתוך השבר.

זהו גם אחד המקומות העמוקים שבהם פועל ליווי רוחני - לא כדי למחוק את הסבל, אלא כדי ללוות אדם במפגש עם כאב, אובדן, פחד, אשמה, זיכרון ותקווה, ולעזור לו לשוב ולהרגיש חיבור לעצמו, לאחרים ולמשמעות חייו.
אגר לא ייצגה אופטימיות פשוטה. היא ייצגה אמונה עיקשת ביכולת האנושית לבחור בחיים גם אחרי שנפצעה עמוקות. בעולם שבו רבים חיים עם טראומה, אבל, אובדן אמון ופציעה מוסרית, הקול שלה מזכיר עד כמה נחוצים לנו מרחבים של עדות, חמלה וריפוי - מרחבים שליווי רוחני מבקש לפתוח.

תודה על העדות.
תודה על החכמה.
תודה על התקווה שלא מכחישה את הכאב, אלא מסכימה לעבור דרכו יחד עם האדם.

יהי זכרה ברוך.

אברי חסד / יחזקאל רחמים  הן אך כאב למדנו להרגיש.איך שעטנו לקראתו, איך רמסנולכבודו את כל מה שביקש. אפשר אם נתבונן חזק, אם...
24/04/2026

אברי חסד / יחזקאל רחמים

הן אך כאב למדנו להרגיש.
איך שעטנו לקראתו, איך רמסנו
לכבודו את כל מה שביקש.
אפשר אם נתבונן חזק,
אם רק נכאב מספיק, אולי עוד
ימצאו לנו אברי חסד עלומים
לישועת היש.
ומי ייתן שנשכיל לאסוף
דיי אומץ וכוחות, כדי לרצות
להתנער מן העפר
ולהעז
לחיות.

עברו ימיי הזיכרון, לשואה והגבורה ולחללי צה"ל ונפגעיי פעולות האיבה,
ומיד הגיע יום העצמאות.

המעבר הזה, בכל שנה, מטלטל אותי מחדש.
השנה הרגשתי יותר מתמיד, עד כמה קשה לי לשנות את מצב הרוח.

איך הזיכרון הכואב, יכול להפוך לעצמאות?

איך מתוך השכול, יכולים לצמוח כוחות וחיים?

נראה שהכוח לחיות תלוי גם באיך ובמה אנחנו זוכרים ומזכירים.
כשאנחנו מתמודדים עם אובדן של אדם יקר, במיוחד כשהמוות אלים או מהיר ואין זמן להיפרד, הכאב עלול לשתק.
אחר כך מגיעים עוד רגשות.
לפעמים הפחד מהכאב, גורם לנו להיאחז בסיפור האסון - במוות עצמו.
אנחנו מספרים אותו שוב ושוב, מחפשים את האשמה בנו או באחרים, כועסים , כואבים מחדש את ההחמצה, את החיים שלא יחיו היקרים לנו.
הזיכרון תקוע ברגע מסוים ולא מאפשר לחיות בשלום עם האובדן, והכאב עצום.

אבל יש דרך נוספת לזכור. אפשר לזכור את החיים של האדם.
את מי שהיה. החוויות שצברנו ביחד, התכונות, המראה, הריח והקול.
את מה שהרגשנו אליו או אליה. הזיכרון יכול לשמר את הקשר.
הוא יכול להפוך את הגעגוע לנוכחות חיה בתוכנו.
כשאנחנו נזכרים במה שהיה משמעותי וחשוב לאדם בחייו, זה מאפשר לנו להעביר את מורשתו גם לדורות הבאים, וליצור המשכיות, שמקלה על עיבוד האבל.

הזיכרון אולי נחלש עם הזמן, אבל לא עוצמת הרגשות, וגם לא המגוון שלהם.
כאב האובדן יכול לטשטש הרבה אבל המוות לא מוחק את הרגשות. כשאנחנו מרשים לעצמינו להרגיש ולבטא מגוון של רגשות, מתפתחת בנו גמישות פנימית, שמצליחה לעזור לנו לשאת את הצער ולחיות לצד האבל.

ואיך אפשר להקל, ולו במעט, על משפחה שאיבדה בת או בן?

ימי זיכרון וטקסים מעניקים מסגרת קהילתית ורגשית להתמודדות, מקום מכיל למשפחות הנופלים / הנפטרים.
בימי זיכרון וגם בימים בו האבל אישי ופרטי נוכל להיות עדים לסיפורים על הנפטר/ת.
ננסה לשאול על החיים,
ולא רק על הרגעים בסופם.
אם הכרנו את הנפטר נוכל לשתף בזיכרונותינו ולספר למשפחה האבלה על חוויות משותפות. לפעמים אחרי המוות, גם בזכות הסיפורים והזיכרונות, ניתן למשפחה להכיר את האדם בצורה עמוקה או שלמה יותר.
ההתכנסות יחד, הנוכחות וההקשבה לכאב יש בהם נחמה.

אולי דווקא השהיה בתוך הכאב
ביום הזיכרון, ההתמסרות לחוסר השליטה שלנו מול המוות,
מאפשרת לאברי חסד לצמוח בתוכנו ולהניע כוחות של רצון,
כוחות של חיים שיש בהם גם עצמאות.

11/04/2026

יש מספרים שחוזרים אלינו בזמן.
ארבעים יום.
ארבעים יום של מלחמה, ארבעים יום של ל "שאגת הארי",
וארבעים שנה של הליכה במדבר.
בין התחלה לסיום, בין יציאה לבין הגעה,
יש מרחב ארוך של ״עוד לא״, מרחב גדול של אי וודאות.
המדבר במקורות אינו רק מקום גיאוגרפי, הוא מצב נפשי. מקום שבו הישן כבר לא מחזיק,
והחדש עדיין לא נבנה.
אין בו יציבות של בית, אבל גם אין בו את הדרמה של היציאה.
יש בו הליכה. יומיומית. מתמשכת.
לפעמים עייפה, קשה, לפעמים מלאה אמון,
ולפעמים מלאת סימני שאלה. ולרוב – גם וגם.
ליווי רוחני בימים כאלה הוא ליווי של מדבר.
לא למהר לתת כיוון כשאין עדיין אופק,
לא להבטיח נחמה גדולה כשעוד כואב,
אלא להסכים ללכת יחד בתוך האמצע.
להקשיב למה שעולה בדרך :
פחדים, געגועים, שאלות של אמונה.
ולפעמים גם רגעים קטנים של חסד:
נשימה שמתארכת, מבט שמתרכך, יד שנשענת.
במדבר, כך מספרים, המן ירד יום־יום.
לא למחסן, לא לעתיד, רק למה שצריך עכשיו.
אולי גם אנחנו נקראים להסכים לחיות את המידה של היום.
לאגור פחות ודאות, ולפגוש יותר נוכחות.
אנחנו אולי עוד רחוקים מהארץ המובטחת,
אבל הדרך עצמה גם היא מקום של חיים.

מי יתן ויהיה זה שבוע שקט, שבוע של חזרה לשגרה שפויה.
מי יתן ונדע להיות סלחנים וחומלים לעצמינו וסביבתינו.
מי יתן ונדע לנשום ולכבד את זמן המדבר🙏🏽🐪🌴

Yael Haberfeld-mass

ערב פסח תשפ״ועל סיפו של חג המסמל יציאה מעבדות לחירות - אנחנו עדיין במלחמה, תחת התקפות טילים בלתי פוסקות, נעים בין אזעקות...
01/04/2026

ערב פסח תשפ״ו

על סיפו של חג המסמל יציאה מעבדות לחירות - אנחנו עדיין במלחמה, תחת התקפות טילים בלתי פוסקות, נעים בין אזעקות למרחבים מוגנים והתחושה הרווחת היא שאנחנו רחוקים מאוד מחירות ומחגיגתה השנה.

ויקטור פרנקל בספרו ׳האדם מחפש משמעות׳ מדבר על הבחירה החופשית והחירות הרוחנית שיש לאדם בכל תנאי, אף בתנאים הכי קשים שלכאורה אין בהם כלל חופש בחירה, ושזה כשלעצמו נותן משמעות ותכלית לחיים. אחד הציטוטים שהכי נחקקו בי מאותו ספר הינו: ״לא היתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מן החיים אלא למה שבקשו החיים לקבל מאיתנו.״

בתוך המציאות המגבילה בה אנו מצויים, אני נזכרת במושג שמגיע מעולם המדע: ׳דרגות חופש׳. בפיזיקה ובכימיה, ׳דרגות חופש׳ הן מספר הכיוונים שבהם מערכת יכולה לנוע - ככל שיש יותר מגבלות, מספר דרגות החופש קטן.
גם הפסיכולוגיה אימצה את המושג הזה ומדברת עליו כעל מרחב הבחירה שיש לאדם מול דפוסי העבר, מול רגשותיו, מול נסיבות חייו.

אבל אולי הדבר המשמעותי ביותר הוא דווקא זה: גם בתוך מערכת מוגבלת מאוד, כמעט תמיד נותרת לפחות דרגת חופש אחת. לא תמיד היא גדולה או נראית לעין, אבל היא קיימת.

בליווי של אנשים המתמודדים עם מחלות מסכנות חיים, אנחנו פוגשים את צמצום דרגות החופש בצורתו החריפה ביותר: הגוף משתנה, התנועה מוגבלת, יכולות ועצמאות אובדות. אנשים רבים אומרים שהם כבר לא מכירים את עצמם. העתיד כבר אינו נפרש קדימה כמו פעם - הסוף עורב מעבר לפינה.
אבל דווקא שם, במקום שבו נדמה שאין לאן לנוע, מתגלה לעיתים תנועה אחרת. במקום לחפש תנועה בחוץ, מסע הליווי מסייע לאדם לחפש את התנועה פנימה. ודווקא שם מתגלות לעיתים דרגות חופש חדשות:
החופש לבחור איך לפגוש את המציאות החדשה; החופש לומר את מה שלא נאמר עד כה; החופש לקבל עזרה, להישען; החופש להרפות - להסכים להיות בתוך אי-ידיעה; החופש להחליט כיצד להיפרד מהחיים.

יעל שמחה פזואלו בספרה ׳למקרה שלא אהיה בסביבה׳ מתארת כך את מציאות חייה בצל מחלת הסרטן: ״בקו העדין הזה, קו שמוביל בין העבר לעתיד, קו שבו אני משתדלת להתמקם ברגע הנוכחי, בהווה - התקווה היא המצפן שמורה לי את הדרך. התקווה היא החלון שדרכו נושבת רוח רעננה של חופש ושל אפשרות, וגם של אי-ידיעה. בהיותנו בני אנוש, אנחנו נידונים לחיים של אי-ידיעה. תקווה, עבורי, היא קבלת אי-הידיעה בשלום.״

ואולי זו התנועה הנדרשת מאיתנו עכשיו - אל מול חווית החופש והתנועה החיצוניים המוצרים והמוגבלים - להפנות את המבט פנימה ולחפש עוד ׳דרגות חופש׳ בתוכנו, ולא לשכוח לתרגל תקווה- שנחצה גם את ים סוף הזה, ונצא בצד השני חופשיים יותר.

חג חירות שמח

amiel

אמילי דיקנסון (תרגום- לירון גרייף)רַחַשׁ נוּגֶה, רַחַשׁ מָתוֹק,רַחַשׁ פִּרְאִי מִתְעַצֵּם -עוֹלֶה מִצִּפּוֹרֵי אָבִיב,כּ...
27/03/2026

אמילי דיקנסון (תרגום- לירון גרייף)
רַחַשׁ נוּגֶה, רַחַשׁ מָתוֹק,
רַחַשׁ פִּרְאִי מִתְעַצֵּם -
עוֹלֶה מִצִּפּוֹרֵי אָבִיב,
כְּשֶׁהַלַּיְלָה הֶעָנֹג מִסְתַּיֵּם.
קַו עָדִין בֵּין מֵרְץ וְאַפְּרִיל -
חַיִץ שֶׁבַּפֶּלֶא הֻצַּב
מֵעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי קַיִץ מְהַסֵּס,
קָרֵב וַעֲדַיִן נִשְׂגָּב.
הוּא מַזְכִּיר לָנוּ אֶת כָּל הַמֵּתִים
שֶׁשּׁוֹטְטוּ כָּאן בֶּעָבָר,
הָפְכוּ הֵם יְקָרִים יוֹתֵר
בִּגְלַל כִּשּׁוּף פְּרֵדָה אַכְזָר.
הוּא מַזְכִּיר אֶת מָה שֶׁהָיָה לָנוּ,
מִמֶּנּוּ נוֹתְרָה רַק קִינָה
הַלְּוַאי שֶׁמַּקְהֵלַת הַסִּירֵנוֹת
תַּפְסִיק אֶת הַמַּנְגִּינָה.
הָאֹזֶן - חֲנִית לְלֵב הָאָדָם
שׁוֹבֶרֶת אוֹתוֹ בִּכְאֵב,
אִם רַק לֹא הָיָה לָהּ נָתִיב מְסֻכָּן
וְקָרוֹב כָּל כָּךְ אֶל הַלֵּב.

Address

Zikhron Ya`aqov

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when בית לרוח - מרכז לליווי רוחני posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to בית לרוח - מרכז לליווי רוחני:

Shortcuts

Share