ענת מנור- כלים לחוסן וצמיחה

ענת מנור- כלים לחוסן וצמיחה Contact information, map and directions, contact form, opening hours, services, ratings, photos, videos and announcements from ענת מנור- כלים לחוסן וצמיחה, Psychotherapist, Zikhron Ya`aqov.

פסיכותרפיסטית אינטגרטיבית (cbt, act, ביופידבק, התמקדות, בודהיזם) M.A ייעוץ חינוכי. טיפול בילדים, מתבגרים ומבוגרים המתמודדים עם חרדה, קשיי קשב, קשיים חברתיים והדרכת הורים בנושאים אלו
התהליך משלב הבנה רגשית עמוקה לצד כלים מעשיים לפיתוח חוסן והתמודדות יעילה. טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT), אימון אישי, הדרכת הורים ('בגישת הסמכות החדשה'), התמקדות, מיינדפולנס, ביופידבק ועוד.

הקניית כלים לפיתוח חוסן וצמיחה אישית בהתמודדות עם חרדות, קשב וריכוז ופיתוח כישורים חברתיים/תקשורת בינאישית.

התהליך הינו פסיכו חינוכי, דהיינו פיתוח מודעות עצמית ולצידה כלים להתמודדות מקדמת ומטיבה.
על כן, הדגש במפגשים הוא 'מה אני יכול לעשות כדי לשנות ולהשתנות' ולא 'למה יש לי קושי'.

אני מאמינה שלכל אדם מגיעה הזכות לחוות עצמו כאדם מוכשר ובעל ערך ולא כאוסף של בעיות. אני מאמינה שדרך העצמת הכוחות, היכולות וחוויות הצלחה ניתן להעלות את הדימוי העצמי ולצעוד בביטחה.

"אם העבודה שלך תהיה מושלמת, אני אוריד לך מהציון."כך אמרה לי הד"ר שהנחתה אותי בעבודת הגמר בתואר השני. "את יודעת... זה..."...
10/08/2026

"אם העבודה שלך תהיה מושלמת, אני אוריד לך מהציון."

כך אמרה לי הד"ר שהנחתה אותי בעבודת הגמר בתואר השני.

"את יודעת... זה..." התחלתי לגמגם מההלם על כך שהיא מעזה לנפץ לי את הפנטזיה על המאה העגול והמושלם.

כשהצלחתי סוף סוף לאסוף את עצמי הישרתי מבט והוספתי, "אבל זה חשוב לי. חשוב לי לדייק, חשוב לי לעשות עבודה איכותית, מעמיקה..."

"אני יודעת." היא אמרה. "אבל העבודה שלך כבר איכותית ומעמיקה והיא באמת באמת טובה. את עובדת עליה כבר המון זמן, אז די מספיק. תגישי אותה כבר."

מאוחר יותר, נפל לי האסימון.
פרפקציוניזם, זו דרך אלגנטית לדחות את מה שיכולנו להיות.

פרפקציוניזם נתפס כשאיפה למצויינות, כסטנדרטים בלתי מתפשרים, כמקצועיות. אבל מאחורי המילים המורכבות והמחייבות הללו נמצאת אמת נוספת. פרפקציוניזם הוא למעשה השתקפות של החרדה הקיומית, העמוקה ביותר שלנו, מפני כישלון.

​החרדה הזאת מתוחכמת. היא לוחשת לנו בטון הגיוני ושקול "רק עוד קצת. עוד ליטוש אחד. זה עדיין לא שם. אם תגישי את זה ככה, כולם יראו. יראו שאת לא באמת יודעת. יראו שאת לא מספיק".

היא מספרת לנו בקול מצמית שאם את עושה משהו לא מושלם, אז את, בעצמך, פגומה. לא ראויה. לא שווה.

הסיכון גדול מידי.

וכך נמצא את עצמנו משכתבים משפטים בשתיים לפנות בוקר, משפרים מצגות שכבר מזמן מוכנות, לומדים עוד קורס, מחכים ל"רגע המתאים ביותר" לעשות את הצעד הבא.

באלגנטיות, נדחה את מה שיכולנו להיות. כי כל עוד אנחנו מתכוננים, אנחנו לא באמת צריכים להיחשף. כל עוד אנחנו משפרים, אנחנו לא באמת יכולים להיכשל.

כך במסווה של עשייה נוותר על היצירה שלנו, על הקול שלנו ועל האפשרות שיראו אותנו כמו שאנחנו, לא מושלמים ו.. נדחה את מה שיכולנו להיות.

מכיוון שיש לנו נטייה טבעית לייחס את חוסר המושלמות אלינו, זה באמת יכול להפחיד להיחשף, לטעות, להיכשל.

אבל זו רק הנטייה.
זו לא את.

לך מותר.
כבר עכשיו.

להביט על עצמך בעיניים טובות ומלאות חמלה וללא משא ומתן עם הערך העצמי שלך, ולהתחיל לפעול גם כשאין ודאות שהכל יהיה מושלם.

​כשתסכימי להפסיק לשאול:
"האם זה מושלם?"

ותתחילי לשאול:
"האם הבאתי את עצמי לתוך זה? האם עשיתי את ההכי טוב שלי ברגע זה?"

תוכלי לגלות שאולי עשית טעות, אולי עם תנאים אחרים היית יכולה לעשות את זה טוב יותר, אבל עוד תגלי שזה ממש בסדר.

שאת אולי לא מושלמת, אבל את בהחלט שלמה.

ואז משהו משתנה.
בחוויה, בעומס.
את מוצאת שאת כבר לא עסוקה להיות מושלמת, את סוף סוף פנויה להיות את.

​עבודת הגמר ההיא הוגשה בסופו של דבר. וקיבלתי עליה ציון מעולה. אבל מעבר לציון, מה שנחרט בתוכי היה השיעור שקיבלתי על חמלה, ועל האומץ לומר עשיתי כמיטב יכולתי, וזה מספיק.

​שלם, לא מושלם.
שיהיה שבוע של נשימה עמוקה, תנועה והעזה.


ענת מנור
כלים לחוסן וצמיחה
פסיכותרפיה אינטגרטיבית (CBT, ACT, ביופידבק)

#חרדות #טיפולרגשי
#חרדה #פרפקציוניזם
#פסיכותרפיה #חוסןנפשי
#ענתמנורכליםלחוסןוצמיחה
#הורות #התבגרות

אז תגידי... מה באמת מנהל את ההורות שלך? העקרונות שלך, או הערכים שלך?קיץ, חופש גדול. לילה, מאוחר. הנערה, בת ה-14, הייתה א...
02/08/2026

אז תגידי... מה באמת מנהל את ההורות שלך? העקרונות שלך,
או
הערכים שלך?

קיץ, חופש גדול. לילה, מאוחר. הנערה, בת ה-14, הייתה אמורה לחזור עד חצות ובכל זאת היא חזרה בשתיים לפנות בוקר.

"נכון, היא שלחה הודעה ואמרה שתגיע מאוחר יותר, שהיא מצטערת, שהיא מאחרת, אבל היא בסדר.
היא פשוט עם חברים, וחברה שלה בוכה, והיא לא יכולה לעזוב אותה עכשיו.
כתבתי לה שתחזור מיד, כי היא התחייבה לחזור עד חצות ושתזכור שאם היא לא תחזור בזמן היא לא תוכל להיפגש מחר עם חברים.

היא התעצבנה עליי.
אמרה שאני לא מבינה כלום."

"את מבינה??" היא אומרת לי.
"הבת שלי אומרת לי שאני, אננננייי לא מבינה כלום?!
מה שהיא לא מבינה זה שיש לי עקרונות בבית.
ואם אני אומרת משהו אז אני מתכוונת אליו."

צודקת.
במיוחד עכשיו, בגיל ההתבגרות, עקרונות הוריים הם כמו מפת דרכים.
הם מנחים ומכוונים את ההחלטות ההוריות שלך.

למעשה, כשאת אומרת
לה שהיא צריכה לעמוד בהתחייבות שלה, את מלמדת אותה שמחויבות ואחריות הן הדרך שאת מאמינה בה.

כשאת מאפשרת לה
לקיים איתך שיח פתוח,
את מלמדת אותה שאמון, כנות ושקיפות הם הדרך לקרבה.

כך שעקרונות חשובים. מאוד. כי הם הדרך שבה הערכים שלך באים לידי ביטוי בהתנהלות היומיומית.

וערכים הם המצפן שלך. הם ה"למה", ה"אני מאמין" שלך, מה שבאמת חשוב לך.

אז מה באמת חשוב לך?
אילו ערכים היית רוצה להנחיל לילדייך?

כדי לגלות את התשובה, שאלי את עצמך:
איזה ערך העיקרון הזה משרת?

התשובה לשאלה הזו
יוצרת פתח, מרחב שבו תוכלי לבדוק איך את שומרת על הערך
שהעיקרון בא לשרת, בסיטואציה הזו.

זהו מרחב של 'גמישות מחשבתית'.

בגמישות מחשבתית, הערך מוביל.

הגמישות מאפשרת לנו לעבור ממחשבה של "זו הדרך" למחשבה
שאומרת ש"יכול להיות שיש כמה פתרונות אפשריים"
וזאת מבלי לוותר על הערכים שלך, על מה שחשוב לך באמת.

ממחשבה של "אם אוותר פעם אחת, איבדתי סמכות" למחשבה שסמכות נבנית גם מהקשבה ושיקול דעת.

מתפיסה ש"היא עושה לי דווקא" למחשבה שאולי יש כאן צורך או קושי ששווה להקשיב לו.

נחזור לנערה בת ה-14.
המתבגרת מבקשת לחזור בשעה מאוחרת יותר.

תגובה שפועלת על פי עיקרון תאמר: "לא. קבענו שעה והיא צריכה לכבד
את מה שקבענו."

הערכים שעומדים מאחורי העיקרון הם בטיחות, אחריות ומחויבות.

לכן, תגובה שפועלת מתוך ערך תשאל: "איך אני יכולה לשמור גם על הביטחון שלה וגם לעזור לה לפתח אחריות ומחויבות?"

אולי אחליט שהפעם,
בגלל שהיא עדכנה והייתה סיבה אמיתית, אסכים לשעת חזרה מאוחרת
יותר. ואולי אחליט שהפעם לא נכון לשנות את ההחלטה. כך או כך, אסביר לה מה עומד מאחורי ההחלטה שלי.

ההבדל הוא שההחלטה
לא נובעת מנוקשות, אלא מתוך מחשבה על הערכים שאני רוצה לפתח אצלה ומתוך שיח.

וכשמתבגרת מרגישה שמנסים להבין אותה, להתחשב במה שחשוב
לה, היא הרבה יותר פנויה להקשיב בחזרה.

כך נבנה שיתוף פעולה, מערכת יחסים שבה המתבגרת מרגישה שרואים אותה, ומתחושה
זו צומח אמון.

ואמון הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר להשפעה הורית בכלל, ובגיל ההתבגרות בפרט.

זכרי, עקרונות הם המפה שלנו והערכים הם המצפן.

המפה מראה את הכיוון שאליו רוצים להגיע, והמצפן מאפשר לבחור בכל פעם את השביל המתאים לתנאי הדרך.

אז בפעם הבאה שתעמדי מול החלטה הורית, עצרי לרגע ושאלי את עצמך:
אני נאחזת בעיקרון...
או בוחרת בערך שהעיקרון נועד לשרת?

שתפי אותי בתגובות, איזה ערך היית רוצה שיוביל את ההורות שלך? ❤️

#חרדה
#גילההתבגרות
#יחסיהוריםוילדים
#פסיכותרפיה

#הורות
#ענתמנור
#זכרוןיעקב
#טיפולרגשי
#הדרכתהורים

התמונה צולמה ע"י טליה שפירא במהלך סדנת הצילום המומלצת מאוד שהיא מעבירה ❤️

אז מה אתם הייתם עושים?...  "כל ערב אותו הסיפור, צריך לשבת לידו עד שהוא נרדם" "הוא לא מוכן להתקלח לבד, הוא מתעקש שאני אעמ...
26/07/2026

אז מה אתם הייתם עושים?...

"כל ערב אותו הסיפור,
צריך לשבת לידו עד שהוא נרדם"

"הוא לא מוכן להתקלח לבד, הוא מתעקש שאני אעמוד ליד הדלת."

"הוא לא מוכן לעשות ש.ב לבד. צריך לשבת לידו, אם לא הוא יקום ויילך."

הלב יוצא לילד המתוק שעקרונית מוכן לעשות את מה שהוא צריך אבל פשוט זקוק לעזרה, לנוכחות שלנו.

אז מה לא נהיה שם?
עכשיו נגיד לו שאנחנו לא מוכנים, כשהוא בשיא המצוקה שלו?!

ברור שלא. נהיה איתו!

התפקיד שלנו כהורים זה לתמוך, ללוות, להיות שם עבורו. אז נהיה לצידו, אין ספק בכך.

אבל רגע, אם נהיה שם, ההתנהגות שלנו עלולה להעביר לו את המסר שהפחד שלו מוצדק, שזה באמת מפחיד, שהוא לא יכול. נעביר לו, בלי מילים, שבדיוק כמוהו גם אנחנו חוששים שהוא לא יוכל להסתדר לבד.

אז כן. ברור שכן. נאמר לו שיסתדר לבד!

התפקיד שלנו הוא לגדל ילד עצמאי, שמאמין ביכולות שלו, שמוכן להתמודד. אז שיתמודד. שיקפוץ למים. הוא יסתדר.

אבל רגע, אם נעשה את זה, נעביר לו את המסר שאנחנו מזלזלים ברגשות שלו, בצרכים שלו. נעביר לו את המסר שהוא לבד בהתמודדויות שקשות עבורו.

מבולבלים?
זה באמת מבלבל, וברגע האמת זה גם מציף.

מה דעתכם שלא נבחר, שבמקום 'להישאר איתו' או 'לעזוב אותו' נעשה מיקס, גם וגם?

נתמוך בו אבל לא נגונן עליו.
נהיה שם, אבל נעזור לו להתמודד בעצמו.

כי תמיכה בונה מסוגלות.
מגוננות, גם כשהיא מגיעה מאהבה גדולה, עלולה להנציח את החרדה.

לדוגמה, אם אני רוצה ללמד את הילד להירדם לבד, בשלב הראשון, אתן מקום לרגש שלו.
אומר משהו בסגנון: "אתה מפחד עכשיו" "אני רואה כמה זה מפחיד אותך."

כשילד מרגיש שמבינים את החוויה שלו, מערכת העצבים שלו מתחילה להירגע. הוא כבר לא צריך להילחם גם בפחד וגם בתחושה שאף אחד לא מבין אותו.

אחרי שאתן מקום לפחד, אעביר את המסר שאומר "אני מאמינה בך."
למשל: "אני רואה שקשה לך ואני גם יודעת שאתה מסוגל. אני אהיה כאן איתך, בזמן שאתה מתמודד."

ואז באופן הדרגתי, שידוע לילד מראש, נתרחק צעד צעד.
לפעמים זה אומר לעמוד ליד הדלת במקום ליד המיטה, ולילה אחרי לחכות בקצה המדרגות. ולאחר כמה לילות, להיות בקשר קולי מהחדר השני.

כך הנוכחות שלנו תעזור לילד לגלות את הכוחות שבו.

קודם כל, ניתן מקום לרגש
אחר כך, נמלא אותו באמונה בכוחות שלו
ואז נתקדם בצעדים קטנים.
צעד קטן. ועוד אחד. ועוד אחד.
כך הילד לומד שהוא יכול להתמודד למרות ועל אף הפחד.

ואנחנו? נהיה שם אבל ניתן לו להתמודד בעצמו. נתמוך בו, אבל לא נגונן עליו.

ועם זאת, ישנם מצבים בהם המציאות מורכבת יותר. בהם החשש של הילד מצריך התייחסות נוספת. כזו שמלמדת אותו, באופן המותאם לקצב שלו, וויסות רגשי. איך להרגיע את עצמו, איך לשהות בחוסר הנוחות, ומלמדת את ההורים צעד צעד כיצד לתמוך בו באופן מקדם ולא מגונן. במקרים כאלה יש לפנות לליווי מקצועי.

מתלבטים? לא בטוחים? אל תישארו עם זה לבד. מוזמנים להתייעץ ❤️

#חרדות
#פסיכותרפיה

#טיפולרגשי
#ילדיםמתבגרים
#הדרכתהורים
#וויסותרגשי
#הימנעות

"זה מבאס. כי הוא יודע! הוא יודע לדקלם מה נכון ומה לא, מה מותר ומה אסור. אבל ברגע האמת, הוא כאילו שוכח הכל ועושה את מה שנ...
20/07/2026

"זה מבאס. כי הוא יודע! הוא יודע לדקלם מה נכון ומה לא, מה מותר ומה אסור. אבל ברגע האמת, הוא כאילו שוכח הכל ועושה את מה שנכון לו באותו הרגע, ובד"כ זה בדיוק הפוך מכל מה שצריך לעשות!"

כך היא שיתפה אותי.

את צודקת. זה באמת מתסכל, ולפעמים גם מייאש.

"מה עוד אפשר לעשות? אם דיברנו ודיברנו והוא יודע הכל, אז מה עוד נוכל לעשות? למה הוא לא מיישם?!"

כי לדעת... מה המעשה הנכון זה לא אותו הדבר
כמו להיות מסוגל לעשות אותו.

תחשבו רגע על עצמכם.
כמה פעמים ידעתם שאתם צריכים לעשות משהו ולא עשיתם?
כמו לצאת להליכה, לוותר על גלידה בחצות או לא להגיב מתוך כעס...

ידעתם בדיוק מה נכון לעשות, מה כדאי לעשות, אבל באותו שבריר שניה של החלטה זה לא היה הידע שניהל אתכם.

אותו הדבר קורה אצל הילדים.

כשהרגש עולה, כשהתסכול, החרדה, ההתרגשות או הפחד מציפים, המוח עובר למצב הישרדותי. המשמעות היא שהיכולת לעצור, לחשוב, לשקול אפשרויות ולבחור מה נכון, נחלשת.

הידע קיים, אך הוא פחות נגיש ברגע שהרגש משתלט.

לכן הסבר של "מה נכון" חשוב מאוד אבל לא פחות מזה חשוב גם לתרגל את "איך לעשות".

איך לזהות מה אני מרגיש.
איך לשאת את חוסר הנוחות.
איך להשהות את התגובה.
איך לבחור בדרך שמתאימה לערכים שלי, גם כשהרגש מושך לכיוון אחר.

בדיוק כפי שלא נצפה מילד לדעת לרכוב על אופניים רק כי הסברנו לו איך רוכבים, אלא נתרגל שוב ושוב, כך גם מיומנויות של ויסות רגשי, דחיית סיפוקים ובחירה מושכלת אינן נרכשות רק מהסבר.
הן נבנות באמצעות תרגול חוזר, ליווי וסבלנות.

עם הרבה אהבה, סבלנות ותרגול, בסופו של דבר, הידע יהפוך ליכולת, לטבע שני ❤️

לסבתא שלי (ז"ל) היו הרבה כללים.נעליים מורידים בכניסה לבית, בשעות הצהריים דממת אלחוט, לכל דבר, קטן כגדול, יש מקום מיוחד ב...
12/07/2026

לסבתא שלי (ז"ל) היו הרבה כללים.

נעליים מורידים בכניסה לבית, בשעות הצהריים דממת אלחוט, לכל דבר, קטן כגדול, יש מקום מיוחד בשבילו, ואם אין מקום, אז כנראה שלא צריך.
והיה גם כלל אחד שעורר בי תרעומת. הכלל אמר שכל מאכל צריך לטעום שלוש פעמים לפני שאפשר להחליט אם אוהבים אותו או לא.

כל פעם מחדש לא הבנתי למה אני צריכה לעשות את זה?! אם לא טעים לי, אז לא טעים. למה להתעקש?

אבל עשיתי. כי אהבתי את סבתא שלי וזה היה חשוב לה, וגם כי לא באמת היה אפשר להתנגד לה...

ואז היה מתחיל תסריט קבוע.

אחרי הטעימה הראשונה בדרך כלל הייתי אומרת: "זה לא טעים לי!"
והיא הייתה אומרת: "זה בסדר, יש לך רק עוד שתי טעימות."

אחרי הטעימה השנייה, לרוב, משהו השתנה. ההתנגדות ירדה והתחלתי להבחין בטעם עצמו.

בטעימה השלישית, לפעמים אהבתי ולפעמים לא. ואז היא הייתה מחייכת ואומרת שהיא שמחה שניסיתי.

היום אני מבינה כמה דברים יכולתי לפספס אם הייתי חורצת החלטה כבר בהתנסות הראשונה. לא רק בטעמים, אלא בחיים עצמם.
רק ששם, בחיים, הכלל הזה לא מתייחס רק לאוכל.
הוא מתייחס ליכולת שלנו לפגוש משהו חדש בלי למהר להחליט מה אנחנו חושבים עליו. הוא מתייחס ליכולת לשאת רגש לא נעים ולא לברוח ממנו, הוא מתייחס ליכולת להתמודד עם חרדות, כאב, קשרים, הורות, ובעיקר ליכולת שלנו להכניס דבר אחר, חדש לחיינו.

בחיים, הטעימה הראשונה היא תמיד הלם למערכת.

כשאנחנו מנסים משהו חדש. למשל, אימון חדש, עבודה חדשה, מערכת יחסים חדשה, דרך חדשה להגיב לילד או דרך חדשה להתמודד עם חרדות, הגוף נבהל. המוח שלנו, שמחפש אחר המוכר והידוע, נזעק מאימה ומבקש לחזור למה שהוא מכיר. אנחנו נוטים להאמין לזעקה הזו, אבל היא לא האמת. היא רק הפחד מהטעם של הלא ידוע.

בטעימה השנייה, משהו בתוכנו נרגע.

אלמנט ההפתעה נעלם. הבהלה מפנה מקום לסקרנות. הגוף כבר מזהה את התוואי. זה עדיין יכול להרגיש מוזר ולא טבעי, אבל אנחנו מסוגלים, לראשונה, להבחין בדקויות של התרגלות.

ורק בטעימה השלישית, נולדת החמלה.

כשהחוויה כבר מוכרת, כשהדופק יורד וההגנות מונחות בצד, הלב והמוח פנויים באמת לבדוק, בלי מלחמות פנימיות: האם הכיוון החדש נכון לי? האם הוא מאפשר לי לנשום?

דרך הטעימות סבתא נתנה לי מתנה: את היכולת להשהות את השיפוט האוטומטי. את היכולת לשהות בחוסר הנוחות.
​היא לימדה אותי שהדברים שהכי קשה לנו לעכל במבט ראשון, אלו שמטלטלים את הסדר המוכר והמכווץ שלנו, הם לפעמים בדיוק הדברים שיפתחו לנו את הלב, אם רק נסכים לתת להם (ולעצמנו) עוד הזדמנות אחת, או שתיים.

​אז אם אתם מנסים לנוע לקראת שינוי בקשר, בהורות או מול הכאב שלכם, והאינסטינקט הראשוני והחזק ביותר שלכם הוא להגיד "זה גדול עליי" ולהיסגר, תעצרו רגע. תנשמו עמוק לתוך המקום המכווץ הזה ותזכרו זו רק הטעימה הראשונה. חכו לשלישית.
מאמינה בכם ❤️

ועכשיו אני סקרנית לשמוע אתכם, איזה דבר בחיים שלכם לא אהבתם ב"טעימה הראשונה" אבל זה השתנה כשנתתם עוד הזדמנות?

ובתמונה אני וסבתא שלי בטיול שורשים בגרמניה. שנת 1995. היא על המפות אני על הנהיגה. היא על הסיפורים אני על הדמעות. אוהבת ומתגעגעת אליך מאוד ❤️

#שינוי #הסתגלות
#קשייהסתגלות
#חרדות #טיפולבחרדות
#הפרעתקשבוריכוז

#פסיכותרפיה #טיפולרגשי
#קשרהוריםוילדים
#צמיחהאישית
#ענתמנורכליםלחוסןוצמחה
ענת מנור

אומץ. התמודדות. התמדה. אלו הם הדברים העיקריים העומדים מאחורי כל שינוי. הקרדיט שייך לילדים ולהורים היקרים  על הבחירה להתמ...
08/07/2026

אומץ. התמודדות. התמדה.
אלו הם הדברים העיקריים העומדים מאחורי כל שינוי.

הקרדיט שייך לילדים ולהורים היקרים על הבחירה להתמודד, להתבונן באומץ בקשיים, לפתח תובנות חדשות ולרכוש כלים שיסייעו להם להתמודד בצורה מיטיבה יותר עם האתגרים שהגיעו לפתחם.
מודה על הזכות להיות שותפה לרגעים של גילוי, שינוי צמיחה ופיתוח חוסן אישי, וללוות ילדים, נוער, הורים ומבוגרים בדרכם לרווחה נפשית ❤️

"את טובה אבל עצלנית גדולה" כתבה לי המורה לאמנות, שהגשתי את העבודה באיחור."יש לך יד טובה", אמרה לי המורה לציור,  "תמשיכי"...
06/07/2026

"את טובה אבל עצלנית גדולה" כתבה לי המורה לאמנות, שהגשתי את העבודה באיחור.

"יש לך יד טובה", אמרה לי המורה לציור, "תמשיכי". אז המשכתי.

אבל לא סיפרתי שליצירה יש חיים משל עצמה. לפעמים היא בועטת דרכה החוצה ולפעמים היא צריכה זמן להתבוננות, להתחבטות, להרהור כדי לצאת לאט לאט.

לא סיפרתי כי לא הבנתי את זה ככה. חשבתי שאני באמת עצלנית. שלא עשיתי את העבודה כי לא היה לי כוח אליה, כי רק חשבתי כל היום ולא עשיתי כלום.

היום אני קוראת לזה
'זמן הבשלה'.

זמן הבשלה אומר שיש זמן בו על פניו לא קורה כלום, אך מתחת לפני השטח, קורה. והרבה.

יש מחשבות שמסתדרות. יש רגשות שמבשילים. יש רעיונות שמתחברים. ויש גם חרדה, ספק ופחד שמבקשים את הזמן שלהם לפני שאפשר יהיה לזוז.

ולפעמים... לפעמים הספק והפחד כל כך חזקים, שהם לא מפנים את הדרך.

אלו המצבים בהם את לא תתחילי, כי תרגישי לא שלמה עם הרעיון, תרגישי
לא מספיק טובה, תרגישי
שאת פשוט לא מספיק.

ואז תמצאי את עצמך דוחה
את ההתחלה. מתוסכלת
מעצמך.

זה כבר לא זמן הבשלה. זו
חרדת ביצוע.

היא לוחשת לך שעוד לא הגיע הזמן.
היא שולחת אותך לכל מיני משימות שלא קשורות למה שבאמת צריך לעשות.
היא גורמת לך לפחד. היא משלה אותך שעוד רגע תהיי מוכנה.
אבל הרגע הזה כמעט אף פעם לא מגיע.

כי חרדת ביצוע בעצם חֲרֵדָה שאם תעשי, אולי תגלי שאת לא טובה כפי שאת רוצה לחשוב, או כפי שאחרים חושבים שאת.

היא למעשה עוצרת אותך כדי שלא תתאכזבי.
מעצמך.
היא מספרת לך שזה מסוכן, שחסר לך בטחון, ידע, יכולות כדי לפעול, כשלמעשה הבטחון נולד מתוך הפעולה.

וזה הפרדוקס של חרדת ביצוע.

המשמעות היא שאם תמשיכי להמתין כדי להרגיש בטוחה לפני שאת מתחילה, כנראה שתמשיכי לחכות.
כי הדרך היחידה ללמד את המוח שהמשימה אינה מסוכנת, היא להתחיל. עם חוסר הבטחון, עם חוסר המושלמות, עם החרדה.

פשוט להתחיל.
בצעד קטן, כזה שלא מבקש להוכיח כלום.
רק להתחיל.

זכרי, בכל פעם שאת פועלת למרות החרדה, המוח לומד שהחרדה כבר לא זו שמכתיבה את ההתנהגות.
וככל שתאפשרי לעצמך לחזור על החוויה הזו, תתחילי לזהות שלא כל עיכוב נובע מאותו המקום.

לפעמים מאחורי העיכוב מסתתר רעיון שעוד מבשיל, ולפעמים מסתתרת חרדה.

וההבדל ביניהם,
הוא לא רק ההסבר למה את
לא מתחילה.
הוא גם המפתח לאיך תוכלי
סוף סוף להתחיל.

ועכשיו את ❤️
כשאת דוחה משהו חשוב, איך את יודעת אם זה זמן הבשלה... או חרדה שמחזיקה אותך במקום?

*הפוסט כתוב בלשון נקבה מענייני נוחות, אך פונה גם לגברים.

#פסיכותרפיה


#חרדות
#חרדתביצוע
#מוטיבציה
#צמיחהאישית
#מודעותרגשית
#ויסותרגשי
#דחיינות

להיות אדם עם חרדה חברתית משמעו להיות בדריכות פנימית שמא אמרתי משהו לא במקום. שמא פגעתי. שמא לא דייקתי. להיות אדם עם חרדה...
01/07/2026

להיות אדם עם חרדה חברתית משמעו להיות בדריכות פנימית שמא אמרתי משהו לא במקום. שמא פגעתי. שמא לא דייקתי.

להיות אדם עם חרדה חברתית משמעו להעדיף להיות לבד, כי אחרי מפגש עם אנשים צריך זמן התאוששות.

להיות אדם עם חרדה חברתית משמעו לכתוב הודעה, למחוק, לכתוב מחדש, להחליף אימוג'י, למחוק את האימוג'י, להוסיף נקודה, למחוק את הנקודה. ולא לשלוח בכלל.

להיות אדם עם חרדה חברתית משמעו להיכנס לחדר ולסרוק אותו בשתי שניות: מי הסתכל? מי חייך? איפה כדאי לשבת?ולהיבהל מעצמך, איך אני נראית?!

להיות אדם עם חרדה חברתית משמעו להיות העורכת הראשית של כל מילה שיוצאת לך מהפה והמבקרת הכי אכזרית של כל מילה שכבר יצאה.

להיות אדם עם חרדה חברתית זה לחזור הביתה ולהריץ בראש, שוב ושוב, את השיחה שהייתה.
"למה אמרתי את זה?" "אולי הם נפגעו?" "למה היא ענתה רק 'סבבה'? היא כועסת?"

להיות אדם עם חרדה חברתית משמעו להרגיש שאת עומדת על במה, גם כשאת רק נכנסת לחדר עם אנשים לקחת כוס מים.

להיות אדם עם חרדה חברתית משמעו להאמין שכולם מחזיקים זכוכית מגדלת, שמכוונת רק אליך.

להיות אדם עם חרדה חברתית משמעו להגיד "לא תודה" להזדמנויות שבאמת רצית, רק כדי לא להסתכן באפשרות שתקבלי תשומת לב.

להיות אדם עם חרדה חברתית משמעו לשמוע שוב ושוב: "איזו ביישנית את", "את כל כך שקטה", "למה את כזו סנובית?" "תשתחררי", ואף אחד לא מבין שאת לא מנסה להתרחק מאנשים. את רק מנסה לא לטבוע בתוך החרדה.

להיות אדם עם חרדה חברתית משמעו להתיש את עצמך בניסיון להיות האדם שאף אחד לא יוכל לבקר ובדרך לשכוח פשוט להיות.

להיות אדם עם חרדה חברתית זה קשוח. זה מתיש. זה בודד.
אם את מזדהה עם המילים הללו, חשוב לי שתדעי שאת ממש לא לבד.

חשוב לי שתדעי שאת יכולה ללמוד לזהות את הקול שמזהיר מכל מבט, מכל שתיקה ומכל טעות, ולהפסיק לתת לו לנהל את החיים שלך.

חשוב לי שתדעי שחרדה חברתית לא באמת מפחדת מאנשים, היא מפחדת משיפוט. ואפשר ללמוד להשקיט אותו.

ובעיקר בעיקר
חשוב לי שתדעי שגם לך יש מקום.
שגם הציפיות והרצונות שלך חשובים.

שאת חשובה.

שחרדה חברתית היא לא האופי שלך, והיא בטח לא גזרת גורל.
אפשר ללמוד לנהל אותה.
אפשר ללמוד לחיות אחרת.
בואי. מחכה לך.

ענת מנור, כלים לחוסן וצמיחה. פסיכותרפיה אינטגרטיבית (CBT,ACT ביופידבק)

#חרדהחברתית
#חרדות
#פסיכותרפיה


#טיפולרגשי
#חוסןנפשי
#צמיחהאישית
#ענתמנור

צילום: ענת מנור

מכירים את המשחק דאבל (Dobble)?המשחק הזה שבו צריך למצוא שני חפצים זהים בין המון ציורים קטנים, צבעוניים ומבלבלים?​יש זוגות...
28/06/2026

מכירים את המשחק דאבל (Dobble)?
המשחק הזה שבו צריך למצוא שני חפצים זהים בין המון ציורים קטנים, צבעוניים ומבלבלים?

​יש זוגות קלפים שבהם הדמות הזהה ממש קופצת מול העיניים, ויש כאלה שאנחנו בוהים בהם שוב ושוב, מרגישים שכבר עברנו על כל הפרטים… ולא מוצאים.

אבל אנחנו ממשיכים לחפש.

למה בעצם?
כי ברור לנו שהם שם.

אנחנו יודעים שיש שני חפצים זהים. הרי זה כל הרעיון של המשחק. אולי כרגע אנחנו לא רואים אותם, אבל יש בנו ידיעה פנימית שהפתרון קיים.

​אז אנחנו משנים אסטרטגיה:
מחפשים לפי צבעים, לפי צורות, לפי גודל.
עוברים לאט יותר, אבל לא מוותרים.

אנחנו עושים זאת כי אנחנו יודעים שני דברים:
יש פתרון,
ויש דרך להגיע אליו.

הידיעה הזאת, שיש פתרון גם כשעדיין לא רואים אותו, היא דבר שרובנו נשענים עליו ביומיום. אך עבור מי שמתמודד עם חרדה, זהו אתגר לא פשוט.

זאת משום שהחרדה צריכה את ה"דאבל" שלה כאן ועכשיו. היא זקוקה לבהירות, לסדר ולשליטה. עמימות, סימני שאלה והיעדר תשובות מיידיות מאיימים עליה מאוד.

נשמע מוזר? לא קשור?
בואו נעשה תרגיל קטן :)

אני מזמינה אתכם לשחק דאבל, ואם אין באפשרותכם לשחק, דמיינו את עצמכם בסיטואציה הזו.

בזמן המשחק, שימו לב מה קורה אצלכם בגוף בזמן שאתם בוהים בקלפים ולא מוצאים את הדמות הזהה.

האם אתם סורקים את הקלפים בקדחתנות?
או אולי בא לכם פשוט להניח את הקלף בצד ולחכות שמישהו אחר ימצא את התשובה?
או שאולי הדופק עולה, והתסכול מתחיל לבעבע?

תופתעו לגלות שהתגובה האוטומטית שלנו במשחק היא פעמים רבות אותה תגובה שמופיעה גם כשהחיים מציבים בפנינו "קלפים" מעורפלים.

במפגשים בקליניקה, אנחנו לומדים להחזיק בידיעה שה"דאבל" קיים, גם כשהוא עדיין לא נראה לעין.

מתוך הבנה עמוקה של הקשיים, אנחנו בונים חוסן נפשי, מעבדים את התגובות האוטומטיות ומפתחים כלים מעשיים להתמודדות, שעוזרים לנשום גם כשהתשובה לא נגישה מיד.

ועכשיו מסקרן אותי לשמוע :)
מה גיליתם על עצמכם בזמן המשחק? ואם לא שיחקתם, אז איך לדעתכם הייתם מגיבים אם לא הייתם מוצאים את ה"דאבל" מיד?

#חוסןנפשי
#חרדות
#פסיכותרפיה

#קשרהוריםילדים
#טיפולהורי
#טיפולרגשי

רציתי להיות האמא המושלמת. זו שיודעת מה לעשות, ולכן לא טועה אף פעם. זו שמפתחת את היכולות של ילדיה.  זו שמאמינה בהם, שיודע...
22/06/2026

רציתי להיות האמא המושלמת.

זו שיודעת מה לעשות, ולכן לא טועה אף פעם.
זו שמפתחת את היכולות של ילדיה.
זו שמאמינה בהם, שיודעת לטעת תקווה, שתמיד פנויה רגשית, שתמיד מחייכת, זו שלא נשברת אף פעם.

כך אמא צריכה להיות, לא?

לכן כשילדתי את בכורתי, עשיתי את מה שאני יודעת לעשות הכי טוב, פניתי לספרים. קראתי, חקרתי, השוואתי, למדתי. המון.

יום אחד אמא שלי הפתיעה אותי. שהיא ראתה אותי עם כל הספרים סביבי, היא אמרה לי משפט שהפך להיות נר לרגלי.

"ענת, עזבי את הספרים ותסתכלי עליה. תגלי אותה, תני לה ללמד אותך איך להיות אמא שלה".

וואהו. הלם.

איך אפשר לעזוב את הספרים?
איך היא, הפעוטה המתוקה הזאת, יכולה ללמד אותי? הרי זה אמור להיות בדיוק הפוך!

אבל עשיתי את זה.

הסתכלתי עליה. על התגובות שלה, על הרצונות שלה. התעניינתי, הסתקרנתי. נכנסתי לעולם שלה, לחוויה שלה.

זה היה מעניין.
זה היה מתסכל.
זה היה קסום.
וזה היה קשה.

אבל מתוך זה, גיליתי משהו שלא היה כתוב בספרים.
גיליתי אותה. גיליתי את הדרך שבה היא התנהלה בעולם. את הפרשנות שלה למצבים שונים, איך היא מגיבה, מה היא רוצה. באמת רוצה. ממה היא חוששת. ממה היא שמחה.

ככל שהכרתי אותה יותר, הבנתי שהורות היא בראש ובראשונה קשר. מערכת יחסים.

וכמו כל קשר, היא לא נבנית מתוך ידע בלבד.
היא נבנית מתוך מפגש.
מתוך הנכונות לעצור ולהקשיב.
מתוך סקרנות.
מתוך הניסיון להבין מי הילדה שנמצאת מולי, מעבר לציפיות, למשאלות ולרעיונות שיש לי עליה.

השנים עוברות מהר.
הילדים גדלים ומשתנים.
ומבלי שנבין איך זה קרה פתאום הם אנשים בעולם.
והקשר איתם מבקש מאיתנו להשתנות יחד איתם.

אך לצד כל מה שמשתנה, נשאר עקרון אחד שממשיך להנחות את הקשר:
פחות להחזיק ודאות וידיעה,
יותר להחזיק סקרנות ונוכחות.

כי שם, בין רגע של סקרנות, לרגע של נוכחות, נבנה הקשר. לב ליבה של ההורות.

אם המילים הללו נגעו בכם, מוזמנים לשתף ולאפשר להורה נוסף לגלות את הילד שנמצא מולו ❤️
#הורות #קשרהורהילד
#פסיכולוגיהשלההורות
#תקשורתמקרבת
ובתמונה, אני וביתי, לפני 23 שנים 🥰

Address

Zikhron Ya`aqov

Telephone

+972528977922

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when ענת מנור- כלים לחוסן וצמיחה posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to ענת מנור- כלים לחוסן וצמיחה:

Shortcuts

Share